1

בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר ביום 26.1.14 , כדין.

למבקש יוחסה עבירה של מהירות מופרזת ( מהירות של 133 קמ"ש במקום המהירות המותרת של 90 קמ"ש),וזאת בניגוד לתקנה 54 (א) לתקנות התעבורה.

נוכח העבירה המיוחסת, זומן המבקש כדין.

בבקשתו לביטול פסק הדין טוען המבקש כי קיבל זימון לדיון וידע על מועד הדיון אולם איבד את ההזמנה ושכח להתייצב לדיון.

המשיבה מתנגדת לבקשה, וטוענת כי המבקש זומן כדין לדיון , וכי שכחה, אינה עילה לביטול פס"ד שניתן בהעדר.

עיון מהמסמכים שהומצאו לעיוני, מלמד כי דין הבקשה להידחות.

המבקש לא התייצב לדיון ולא הציג טעם מספיק להיעדר התייצבותו , ואין בעובדה ששכח את מועד הדיון בכדי להוות עילה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון.

2

המבקש גם לא העלה כל טענת הגנה לגופו של עניין במסגרת התצהיר שצירף לבקשתו.

זאת ועוד, אי התייצבות רואים אותה, כהודייה בעובדות כתב האישום, כך על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב- 1982 (להלן: "חסד"פ"), ולבית המשפט סמכות לשפוט בהעדר .

בנסיבות אלו, בהן ידע המבקש על מועד הדיון, וניתנה לו האפשרות להיות נוכח במשפט ולקבל את יומו בבית המשפט ובהעדר טענת הגנה ממשית לגופו של עניין, לא נראה לי כי קיים חשש כלשהו לעיוות דין, ולפיכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' ניסן תשע"ד, 04 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.