בפני בקשת הנאשם לביטול גזר הדין שניתן ביום 11.01.2010, בהעדרו, או לחילופין לחשב את תקופת פסילתו בת ה-15 חודשים, רטרואקטיבית, מיום מתן גזר הדין. לטענתו, לא ידע על כי נגזר דינו אלא לאחרונה ומשנודע לו הפקיד תצהיר חלף רישיונו רשיונו ללא שיהוי.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המאשימה - דין הבקשה להידחות.

ראשית, חרף כותרת הבקשה ("בקשה לביטול גזר דין") הבקשה הינה במהותה בקשה לחישוב פסילה. על פי הפסיקה, הסמכות לדון בבקשה לחישוב תקופת הפסילה נתונה לרשות הרישוי (ראו הלכת ג'אבר - בש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14/4/2014),). ככל שהבקשה מכוונת להיבט זה, דינה להידחות מטעם זה כשלעצמו.

על כן, הנאשם יכול לפנות אל רשות הרישוי, שהיא הגורם המקצועי שעליו לתת את ההחלטה לעניין חישוב מניין ימי הפסילה. מדובר בעניין מנהלי שעל הרשות המקצועית להחליט בו וכנגד החלטת הרשות ניתן יהיה, במידת הצורך, להגיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

שנית, פקודת התעבורה ותקנות התעבורה כוללות חיוב מעשה אקטיבי-פורמלי של הנהג לשם תחילת תקופת הפסילה, וזאת בדרך של הפקדת רישיון או חלף רישיון באמצעות תצהיר או אישור הפקדה במקרה של הפקדה בהליך קודם.

המבקש ציין כי נודע לו על פסק הדין שניתן בהעדרו רק במאי 2023. לעניין זה אציין כי אין למבקש להלין אלא על עצמו שכן זומן כדין למועד הדיון - מדובר בדוח הזמנה לדין שניתן למבקש בידו במועד ביצוע העבירות ועליו הוא חתום.

נימוק נוסף המצדיק דחיית הבקשה עולה מתגובת המשיבה - המבקש נדון בשנת 2018 בעבירה של נהיגה בזמן פסילה כך שלא יכול לטעון כי לא נהג ברכב מיום מתן גזר הדין.

מזכירות בית המשפט הנפיקה אישור הפקדה מיום 28.06.2023 (מועד הפקדת התצהיר) וכדין נהגה - אישור ההפקדה ניתן מיום נקיטת אקט אקטיבי פורמלי בתיק זה.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

המבקש רשאי כאמור לפנות למשרד הרישוי בבקשה לחישוב תקופת הפסילה.

ניתנה היום, י"ד אב תשפ"ג, 01 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.