1

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 16.2.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה במהירות העולה על המותר ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 900 ₪ ופסילה על תנאי של חודשיים למשך שנתיים.

3.         המבקש טען כי לא קיבל לידיו זימון לדיון וכי רק ביום 27.3.18 נודע לו אודות קיום פסק הדין עת נעצר עם רכבו לבדיקה שגרתית על ידי משטרת התנועה. טען כי אין שחר לאמור באישור המסירה לפיו כביכול הוא לא דרש את דבר הדואר אשר נשלח אליו. טען כי בידו הגנה טובה כנגד כתב האישום . טען כי מדובר ברכב שכור וכי ביום האירוע לא הוא נהג ברכב אלא מר ריאד עבד אל כרים וצירף תצהיר מטעמו.

4.         המשיבה לא הגישה תגובה לבקשה.

5.         לאחר ששקלתי טענות המבקש החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

2

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח ההזמנה באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

מאישור המסירה עולה כי דבר הדואר נשלח לכתובתו של המבקש וחזר בציון "לא נדרש" ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקש לא הוכיח שלא קיבל את ההזמנה לדיון מסיבות שאינן תלויות בו ומכאן שלא הפריך את חזקת המסירה.

8.         עם זאת, המבקש העלה טענת הגנה לפיה לא הוא נהג ברכב במועד ביצוע העבירה וצירף תצהיר מטעם הנהג הנטען בפועל. בנסיבות אלו אני סבורה כי יש מקום ליתן לו יומו בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקש בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

9.         סיכומו של דבר, ככל שהמבקש ישלם הוצאות בסך של 600 ₪ עד ליום 1.7.18, יבוטל פסק הדין. בהיעדר תשלום כאמור, יוותר פסק הדין על כנו.

לאחר התשלום כאמור, יועבר התיק לעיוני.

            המזכירות תודיע לצדדים.

            ניתנה היום, כ' סיוון תשע"ח, 03 יוני 2018, בהעדר הצדדים.