1

הנאשמת עותרת לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות ביום 31.10. הנאשמת טוענת כנגד קבלת הזימון לדיון ומעלה טענות לגופו של עניין. הבקשה כפי שהיא אינה מגלה עילה.

על פי אישור רשות הדואר שבתיק, הזימון שנשלח לנאשמת הוחזר בצירוף הערה "לא נדרש". המדובר בזימון כדין ואין די בטענה כללית כי הנאשמת לא קיבלה זימון, אלא שעליה להראות מדוע לא פנתה לסניף הדואר לקבלו.

לגופו של עניין טוענת הנאשמת כי במקום מותר לנסוע במהירות של 100 או 110 ובתוספת 10% "לפי החוק". האמור אינו נכון. במקום מגבלת מהירות של 90 קמ"ש כדין כל כביש בינעירוני בו קיימת גדר הפרדה. מגבלת המהירות הגבוהה יותר מבוטלת בתמרור הנמצא לפני מקום האכיפה, והדבר התברר בפני במספר תיקים קודמים.

2

אף הטענה כי "לפי החוק" מותר לנסוע במהירות של 10% מעל למגבלה אינה נכונה, אין כל חוק כזה, ומובן כי היא אינה רלוונטית כלל למקרה בו מדובר בנסיעה במהירות של יותר מ - 40 קמ"ש מעל למותר.

אף האמירה הכללית כי המצלמות "מפספסות 10-15%" אינה ברורה ולא ידוע על מה היא מסתמכת. אינני מכיר ולו החלטה אחת של בתי המשפט בדבר טעות של המצלמות והגם שיש מספר הליכים המתנהלים בהקשר, עד היום נדחו כל הטענות.

מכל מקום, להנחת דעת הנאשמת יובהר כי מכל מדידה מופחתים 5 קמ"ש בהתאם להנחיית בית המשפט העליון.

אשר על כן, הבקשה כפי שהיא אינה מגלה עילה והיא נדחית.

לפנים משורת הדין רשאי הנאשמת לתקן בקשתה בתוך 21 יום ולפרט טענותיה בתצהיר מטעמה כנדרש, או מוטב מכך, לפנות למשרדי המאשימה בנסיון להסדר כולל אותו ניתן להגיש לאישורי בלא צורך בדיון ולחסוך סיכון של פסיקת הוצאות.

עוד לפנים משורת הדין, ארכה לתשלום הקנס עד יום 1.2.

ניתנה היום, ח' כסלו תשע"ח, 26 נובמבר 2017.