1

בעניין: בקשה לביטול פסק דין.

1.         בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 6.6.17 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של אי ציות לתמרור 302 ונגזרו עליה עונשים של פסילה על תנאי, 3 חודשים למשך 3 שנים וקנס בסך 800 ₪.

3.         המבקשת טענה כי הזימון לדיון לא הגיע לידיה. טענה כי הזימון חזר בציון "לא נדרש" אך הדוור לא סימן כי השאיר הודעה במענה וגם לא סימן שאין איש בבית. טענה כי פנתה לב"כ לצורך ייצוגה מבעוד מועד ובמסגרת 90 הימים שלאחר קבלת הדו"ח לידיה ואף ביקשה כי ההזמנה לדיון תישלח אל מענו של בא כוחה (לא צורפה אסמכתא לטענה) וכי לא ויתרה על יומה בבית משפט. ביקשה להוכיח את חפותה וטענה כי ייגרם לה עיוות דין חמור אם פסק הדין יישאר על כנו.

2

4.         המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" אשר מהווה אישור מסירה כדין. טענה כי משלא דרשה המבקשת את דבר הדואר אין לה להלין אלא על עצמה.

5.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה וזאת לפנים משורת הדין ובכפוף לתשלום הוצאות.

6.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

7.         משלוח הדוח באמצעות דואר רשום מקים "חזקת מסירה" כאשר על הנמען מוטל הנטל להוכיח כי לא קיבל את ההודעה מסיבות שאינן תלויות בו (ראו לעניין זה רע"פ 8626/14 סמארה נ' מ"י, 10.2.15 וכן רע"פ 106/15 קריב נ' מ"י, 20.1.15).

אישור המסירה חזר בציון "לא נדרש" ומכאן שקמה חזקת המסירה. המבקשת לא הפריכה את חזקת המסירה.

8.         יחד עם זאת, בשים לב ליתר טענותיה של המבקשת ולפנים משורת הדין, אני סבורה כי יש מקום ליתן לה יומה בבית המשפט בכפוף לתשלום הוצאות בסך 600 ₪ על ידי המבקשת, אשר ישולמו עד ליום 17.9.17.

9.         בכפוף לתשלום ההוצאות כאמור יבוטל פסק הדין וייקבע דיון הקראה.

10.       המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

            המזכירות תעביר תיק זה לעיוני לאחר תשלום ההוצאות או ביום 18.9.17, לפי המוקדם.

ניתנה היום, י"ז אב תשע"ז, 09 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.

3