1

הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל.

כב' בית המשפט העליון הביע דעתו וקבע בין השאר, בסעיף 8 לפסק הדין:

"שיכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום לב, אינה יכולה להצדיק אי הופעה לדיון (ראו: רע"א 418/85, רוקנשטיין - א.א.). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך הדין המייצג הנאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת לב של הנאשם עצמו...".

אשר על כן איני מקבל הטענות בנושא אי ההתייצבות.

עוד אציין כי התיק נדון בהעדר ביום 29.09.2011, והנאשם שהיה מודע לדיון בהיותו מיוצג, ישן על זכויותיו עד היום באפריל 2014.

יתרה מכך העונש שהוטל על המבקש אינו מכביד ביחס לחומרת העבירה, כן לא נטענה כל טענת הגנה בנושא ועל כן אין כל עיוות דין.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.