1

הבקשה לביטול גזר הדין אינה מגלה עילה.

הנאשם הודה בעבירה והורשע על פי הודאתו ביום 9.4.14.

הנאשם קיבל ארכה לצירוף אישומים נוספים עד חודש מאי, אך לא עשה זאת. לפנים משורת הדין לא גזרתי את דינו של הנאשם במועד זה והנאשם קיבל ארכה נוספת בת עשרה ימים, במהלכה ביקש וקיבל ארכה עד יום 31.7.

גם בחלוף מועד זה לא הגיש הנאשם דבר לתיק, וגם לא עוד שלושה שבועות לאחר מכן, כך שביום 24.8 נגזר דינו של הנאשם על ידי.

בוודאי שלא ניתן לומר כי לנאשם נגרם "עיוות דין" בתיק זה, שכן מדובר בהרשעה על פי הודאתו, והעובדה שעקב מחדלו לא צירף הנאשם אישומים נוספים, אינה מצדיקה ביטול גזר הדין.

לנאשם ניתנה ארכה מספקת אולם הוא אף לא טרח לבקש ארכה נוספת והתעלם מההחלטות בתיק.

כפי שקבע בית המשפט המחוזי בע"פ 71653/04 ליאור גילקרוב נ' מדינת ישראל יש גבול לדחיות אותן ניתן להעניק לאדם המבקש לצרף את האישומים נגדו, מקל וחומר שבמקרה דנן הנאשם כלל לא הגיש בקשה נוספת.

2

גזר הדין בתיק זה אינו מונע מהנאשם להגיע להסדרים ראויים בתיקים האחרים ובוודאי שאינו גורם לעיוות דין המצדיק ביטול גזר הדין.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ד, 10 ספטמבר 2014.