1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 28.11.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של שימוש בטלפון, ונגזר עליו קנס בסך 1,200 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         מאישור המסירה הסרוק בתיק עולה כי הזימון לדין נמסר לידי הנמען הרשום. המבקש אינו חולק על כך כי זומן לדיון כדין אלא שלטענתו לא התייצב לדיון משום שלא הרגיש טוב וצירף אישור מחלה מתאריך 26.11.22 עד לתאריך 2.12.22. גם אם נבצר מהמבקש להתייצב לדיון במועד הקבוע מפאת מחלה, הרי שיכול היה להגיש הודעה או בקשה לדחיית מועד הדיון "בזמן אמת" או לכל הפחות בסמוך לאחר מכן משחלפה המניעה הרפואית, ולא להמתין ולהגיש הבקשה למעלה מחודש לאחר שמועד הדיון חלף.

6.         מעבר לכך, המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן ולא צירף תצהיר ערוך כדין לתמיכה בבקשתו. עוד יש לציין כי העונש שנגזר על המבקש אינו חורג ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 16.4.23.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשפ"ג, 22 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.