1

הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

אציין כי זימון נשלח כדין למבקש וחזר כלא נדרש, לאור נימוקי הבקשה, שבה לא צורף כל מסמך לא הוכח בפני שהדבר אינו באשמת הנאשם, ואם הנאשם לא שינה כתובתו הרשמית הרי אין לו להלין אלא על עצמו. וראה בעניין זה רע"פ 7862/13 אלמפלפל נ' מ"י.

יתרה מכך העונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביחס לעברו התעבורתי המכביד ביותר וחומרת העבירה, ולכן איני רואה כל עיוות דין בנושא. ואציין כי המבקש גם לא כפר באופן ממשי בביצוע העבירה.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

2

ניתנה היום, ז' ניסן תשע"ד, 07 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.