1

הנאשם אשר בפני הואשם כי ביום 1.10.15 נהג ברכב מסוג פורד בכביש 40 2"מ 254, ולא ציית לתמרור 302 המוצב בכיוון נסיעתו בכך שלא עצר את רכבו לפני קו העצירה וזאת בניגוד לתקנה 22(א) ו-64 (ד) לתקנות התעבורה.

מטעם התביעה העיד שלמה מידסר, השוטר המתנדב אשר רשם את הדו"ח.

לדבריו הוא בא על כביש 40 מכיוון צפון לדרום כאשר רכבו של הנאשם היה מצד שמאל שלו, הוא ראה תוך כדי נסיעה בבירור כי הנאשם לא עצר ולכן ביצע פרסה ועצר את הנאשם.

לדבריו בזמן הפניה הסיט את ראשו כדי לבצע את הפניה, כן טען כי לא היו רכבים נוספים בכיוון נסיעתו של הנאשם.

הנאשם העיד כי אכן נסע בכיוון הנסיעה המצוין בדו"ח אך לפניו היו 3 רכבים נוספים שעצרו בתמרור וכאשר הוא הגיע לתמרור עצר ורק כשראה שאין תנועה מצד שמאלה שלו פנה ימינה ולאחר 50-70 מטר שמע כריזה של ניידת משטרה שקוראת לו לעצור.

דיון

2

הראיה היחידה להוכחת אשמתו של הנאשם, הינה עדותו של השוטר, אין כל עדות פוזיטיבית מאיזה מרחק השוטר ריכז תשומת ליבו לנעשה בקו העצירה.

למעשה השוטר דיבר רק על נהיגה איטית בתחומי הצומת במקביל לתמרור וביצוע הפרסה.

מכאן שאין לשלו האפשרות שאכן הנאשם היה רביעי בשיירה שעצרה בזה אחר זה.

אין בפיו של השוטר תיאור של מה שנעשה כאשר התקרב לצומת.

היות והשוטר עצמו גם נהג וגם הודה שביצע הפרסה הסתכל לימין אפשר ואיבד קשר עין.

השוטר ציין על רכב בודד אך לא ציין כי מכיוון הגעת הנאשם ואולי אחריו - אפשר והגיע רכב נוסף.

גרסתו של הנאשם לפיה היו 3 רכבים לפניו והוא עצר אחריהם כשאר הגיע לקן העצירה נאמרה על ידו כבר בעת רישום הדו"ח, הייתה ברורה וקוהרנטית.

לפיכך כאשר לפניי עדותו יחידה של השוטר אשר מפיה ניתן ללמוד כי ייתכן ואיבד קשור עין עם רכבו של הנאשם, הריני מורה על זיכויו של הנאשם מחמת הספק.

המזכירות תעביר העתק הכרעת הדין לצדדים.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ז, 30 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.