1

בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד בלבד.

פסק הדין ניתן בהעדר הנאשם ביום 28/11/11. מעיון בתיק עולה, כי הנאשם זומן כדין לדיון זה, אך מטעמים השמורים עימו, לא דרש את ההזמנה לדין. עוד עולה מעיון באישור הדואר, כי לנאשם שוגרו שתי הודעות לאסוף את ההזמנה מהדואר, ומשלא התייצב, הושבה ההזמנה לביהמ"ש בציון "לא נדרש", דבר המהווה לפי הדין, זימון כדין למשפט.

באשר לטענה בדבר שינוי כתובת, הנאשם לא זומן מהכתובת במגדל העמק, כטענתו, אלא זומן מתיבת דואר שמסר בקרית מוצקין, כעולה מהמדבקה שע"ג ההזמנה לדין שנשלחה אליו. ככל הנראה עשה הנאשם "עקוב אחרי" לדברי הדואר לכתובת במוצקין.

יתרה מזאת, הנאשם לא מבהיר מתי וכיצד נודע לו על פסק הדין. יצוין, כי ההודעה על פסק הדין אף היא שוגרה לאותה כתובת במוצקין, ומצאה את דרכה לנאשם, שכן צוין בה כי נמסרה במוצקין לבן משפחה ביום 5/12/12.

2

לאור האמור לעיל, ולאור המועד הקבוע בחוק להגשת בקשה לביטול פסק דין, הבקשה לוקה בשיהוי ניכר. אין בצידה טעמים המצדיקים שיהוי כה ניכר, ולכן די בכך כדי לדחותה (ראה סעיף 130 (ח) סיפא לחסד"פ).

בנוסף, משזומן הנאשם כדין למשפט, ניתן לו יומו, ואין בפני כל טעם העולה כדי "סיבה מוצדקת" במובן סעיף 130 (ח) לחסד"פ, אשר הצדיקה את העדרותו מהמשפט (רע"פ 418/85 פרץ רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, פ"ד לט (3) 279; רע"פ 9811/09 שרון סמימי נ' מדינת ישראל (2009); רע"פ 5146/09 יהונתן שרעבי נ' מדינת ישראל (2009).

אין בבקשה התייחסות לראיות או לסיכויי הגנה, לא הוכח בפני כי קיים חשש לעיוות דין.

בנסיבות אלה, חוששני כי לא אוכל להעתר לבקשה לביטול פסק הדין ואני דוחה אותה.

באשר לבקשה החלופית בענין חישוב הפסילה וניכוי ימי הפסילה בהם היה מופקד הרשיון במשטרה, אני נעתר לבקשה ומורה על ניכוי 30 ימי הפסילה המנהלית.

ניתנה היום, כ' שבט תשע"ד, 21 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.