1

הובאה בפני בקשה לביטול פסק הדין בו נדון המבקש בהעדרו, ביום 11.6.17.

הנאשם הורשע בהעדרו, ביום 11.6.17, בגין נהיגה ברמזור אדום לאחר שחלפו 5 שניות או יותר, והוטלו עליו פסילה על תנאי לחודשיים למשך שנתיים וקנס בסך 1,200 ₪.

2

המבקש עתר לביטול פסק הדין בנמקו את אי התייצבותו לדיון עקב שבר בכף רגלו השמאלית. המבקש צרף אישור חופשת מחלה מיום 13.5.17 למשך 30 יום ואישור מחלה מיום 30.10.17 לתקופה שבין 13.5.17 - 20.9.17.

המבקש טען כי הוא מנהל עסק של מכירה והשכרת רכבים וכי העבירה בוצעה ע"י סודאן מאדי, שנהג ברכב בעת ביצועה (להלן - הנהג). המבקש טען כי בשל נסיבותיו הרפואיות נבצר ממנו להסב את הדו"ח על שם הנהג, מבצע העבירה.

המבקש צרף לבקשתו זכרון דברים שנערך בינו לבין הנהג, מיום 16.7.15, לפיו הנהג רכש ממנו את הרכב תמורת סך של 6,000 ₪. בזכרון הדברים צוין כי הקונה יהיה אחראי מיום 16.7.15 לכל קנס, דוח או נזק שיגרם לרכב ומתחייב להעביר ולשלם את כל הקנסות והדוחות על שמו.

המאשימה התנגדה לבקשה בטענה כי התיק היה קבוע לשמיעת ראיות אך הנאשם לא התייצב לדיון על אף שזומן כדין . באשר לטענה בדבר מחלתו, נטען כי היה עליו להגיש לביהמ"ש בקשה לדחיית הדיון במועד.

המסגרת המשפטית

סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי מאפשר לדון אדם בהיעדר וקובע חזקה כי אם הוזמן ולא התייצב בבית המשפט יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו, וכי בית המשפט רשאי לדונו בהיעדר. ונביא בקצרה את נוסח הסעיף.

"240.     (א)      בעבירות לפי פקודת התעבורה, או לפי פקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970, שלא גרמו לתאונת דרכים שבה נחבל אדם חבלה של ממש, בעבירות שנקבעו כעבירות קנס או בעבירות לפי חיקוק אחר ששר המשפטים, באישור ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת קבע, יחולו סדרי דין אלה:

..........

(א)2       נאשם שהוזמן ולא התייצב בבית המשפט בתחילת המשפט או בהמשכו, יראוהו כמודה בכל העובדות שנטענו בכתב האישום, זולת אם התייצב סניגור מטעמו;

(א)3       בית המשפט רשאי לדון נאשם לפי הוראות פסקה (2), שלא בפניו, אם הוא סבור שלא יהיה בשפיטתו על דרך זו משום עיוות דין לנאשם ובלבד שלא יטיל עליו עונש מאסר.......

(ב) על פסק דין מרשיע שניתן לפי סעיף קטן (א), יחולו הוראות סעיף 130(ח) ו-(ט).

3

נמצאנו למדים כי בכל מקרה שנאשם הוזמן ולא הופיע לבית המשפט, הרי ניתן לדונו בהיעדר. אולם בית משפט רשאי לבטל את פסק הדין שניתן בהיעדר (את הכרעת הדין או את גזר הדין, או את שניהם).

אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין קבועות בס' 130(ח).

(ח)         נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע.

הסעיף קובע שני טעמים המצדיקים ביטול פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש במשפטו או גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין. התנאים אינם מצטברים. מכאן שאם עלול להיגרם למבקש עיוות דין עקב נעילת שערי ביהמ"ש בפניו, ביהמ"ש ייעתר לבקשתו לביטול פסה"ד, גם אם אי התייצבותו נבעה מרשלנות בלבד. אולם אם אין קיים חשש כאמור נדרשת סיבה מוצדקת להיעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור ידחה ביהמ"ש את בקשתו.

בבואו להכריע בבקשה, על ביהמ"ש לשקול מגוון רחב של שיקולים, ביניהם, חומרת העבירה, הזמן שעבר מאז נשפט, הבעיות הטכניות שמעורר הביטול, האינטרס הציבורי שביעילות הדיון לעומת אינטרס הנאשם, ועוד.

החלטה

לענייננו, הנאשם הורשע בהעדרו, ביום 11.6.17, ועתר לביטול פסק הדין בנמקו את אי התייצבותו לדיון עקב שבר בכף רגלו השמאלית. הוא צרף אישור חופשת מחלה מיום 13.5.17 למשך 30 יום ואישור מחלה מיום 30.10.17 לתקופה שבין 13.5.17 - 20.9.17.

בנוסף, טען כי הוא מנהל עסק של מכירה והשכרת רכבים וכי העבירה בוצעה ע"י סודאן מאדי, שנהג ברכב בעת ביצועה (להלן - הנהג), אולם בשל הנסיבות הרפואיות נבצר ממנו להסב את הדו"ח על שם הנהג, מבצע העבירה.

המבקש צרף לבקשתו זכרון דברים שנערך בינו לבין הנהג, מיום 16.7.15, לפיו הנהג רכש ממנו את הרכב תמורת סך של 6,000 ₪. בזכרון הדברים צוין כי הקונה יהיה אחראי מיום 16.7.15 לכל קנס.

4

תכליתו של סעיף 240 לחסד"פ, כפי שציין ביהמ"ש בעניין רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל, הינה ייעול ההליך הפלילי בעבירות קלות. ניתנת במסגרתו אפשרות לנאשם, אם הוא בוחר בכך, שלא להיות נוכח בעת הדיון כך שזה יתנהל בהיעדרו. הדין קובע שבמקרה כזה יראוהו כמודה בכל העובדות אשר בכתב-האישום, משמע: על הנאשם לדעת שאי-התייצבות כמוה כהודאה.

גם אם אקבל את טענת המאשימה לפיה, היה על המבקש להגיש בקשה לדחיית מועד מבעוד מועד, ואי התייצבותו נבעה מרשלנות גרידא, לנאשם עלול להגרם עיוות דין אלמלא תתקבל בקשתו שכן הנאשם טוען כי הוא לא ביצע את העבירה ואף הגיש זכרון דברים לפיו הוא מכר את הרכב ביום 16.7.15 בו מצוין כי מיום הקניה יהיה אחראי הרוכש לכל דו"ח החל מיום המכירה.

נוכח האמור, בקשת הנאשם לביטול פסה"ד מתקבלת.

אני מבטלת את הכרעת הדין וגזר הדין .

התיק נקבע להמשך דיון ליום 17.4.18 בשעה 09:00.

המזכירות תודיע לצדדים.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

זכות ערר בחוק.

ניתנה היום, ו' טבת תשע"ח, 24 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.