בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן בהיעדר ביום 7.2.23 בגין עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10 (א) לפקודת התעבורה.

המאשימה מתנגדת לבקשה.

לאחר עיון בבקשה ובתגובה לא מצאתי צידוק לקיום דיון במעמד הצדדים.

סעיף 130 לחסד"פ קובע את הכללים להגשת בקשה לבטול פס"ד שניתן בהיעדר ( עיין גם עמדת בית המשפט עליון ברע"פ 1044/17 הרון נ' מדינת ישראל ].

השיקולים הנוגעים להגשת בקשה לביטול פס"ד שניתן בהיעדר והתכלית שבבסיס סעיף 240 לחסד"פ, נדונו ע"י בית המשפט העליון ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י , ורע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ. סאלם (25.3.18).

המבקש טען כי העבירה שבצע מהוה ברירת משפט כי תוקף רישיונו היה עד ליום 8.11.22 ,

ואולם רישיון הנהיגה של המבקש פג תוקף ב 23.8.20 .

רישיון הנהיגה אליו מתייחס המבקש היה זמני ועל פי תע"צ רשות הרישוי מאוגוסט 2023 הרשיון טרם חודש.

עמדת הפסיקה היא כי ככל שאדם אינו משכיל לחדש רישיונו במהלך התקופה בה ניתן לו רישיו נהיגה זמני לא רואים את תקופת הרישיון הנהיגה הזמני כתקופה המפסיקה את מרוץ התקופה מאז פקע הרישיון ( עיין למשל: בע"פ 6920/07 ).

המבקש קיבל דוח המהוה כתב אשום והזמנה לדין .

מועד הדיון הופיע על גבי הדוח.

הנאשם בחר לא להתייצב על כן נשפט בהיעדר מכוח סעיף 240 לחסד"פ.

אין סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות ( עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י ).

אין הגנה לגופו של ענין.

אין עיוות דין .

רשיון הנהיגה טרם חודש.

העונש שהוטל הולם את העבירה ונסיבות עושה העבירה .

אין בנימוקי הבקשה כדי להביא לבטול הרשעה ולהניע את ההליך הפלילי מחדש.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ד' אלול תשפ"ג, 21 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.