1

1.      לפני בקשה נוספת של הנאשם לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו בתאריך 31.8.16.

2.      להלן השתלשלות האירועים בתיק זה:

בתאריך 31.8.16 נדון המבקש בהיעדרו ונגזרו עליו קנס ופסילה מותנית לאחר שהורשע בעבירה של נהיגה במהירות של 91 קמ"ש במקום 50 קמ"ש.

בתאריך 27.9.16 הגיש הנאשם בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו בטענה שלא קיבל את ההזמנה לדיון ובנוסף טען שלא יכול היה להתייצב בשלב מצבו הרפואי.

הדיון בבקשה לביטול פסק הדין נקבע לתאריך 18.12.16, דיון אליו הנאשם לא התייצב ובהתאם נמחקה בקשתו.

בתאריך 27.12.16 הגיש הנאשם בקשה לחידוש הדיון בבקשה מהטעם שלא התייצב לדיון מפאת מצבו הרפואי.

בתאריך 5.1.17 התקיים דיון בבקשה לביטול פסק הדין, ובמהלך הדיון חזר בו הנאשם מהבקשה לאחר שהתברר לו שגזר הדין אינו כולל רכיב של פסילה בפועל.

2

בתאריך 11.1.17 הגיש הנאשם בקשה להקלה בעונש באופן שתבוטל הפסילה המותנית שהוטלה עליו, ובאותו היום ניתנה החלטה הדוחה את הבקשה.

3.      בבקשתו הנוכחית מיום 17.1.18 טוען הנאשם כי לא נהג ברכב במועד ביצוע העבירה, ובהתאם יש להורות על ביטול פסק הדין.

4.      לאחר ששקלתי את טענות הנאשם אני מחליט לדחות את הבקשה.

ראשית, הנאשם מיצה לטעמי את זכותו לעתור לביטול פסק הדין שניתן בהיעדרו, זאת, לאחר שהתקיים דיון בבקשה בנוכחותו והוא היה זה שהחליט לחזור בו מהבקשה לאחר שהוברר לו שלא הוטלה עליו פסילה בפועל.

שנית, בשום שלב עד היום לא הועלתה על ידי הנאשם ולו ברמז, הטענה לפיה אדם אחר נהג ברכב, והיו לנאשם די והותר הזדמנויות לטעון זאת, לרבות במסגרת הדיון בבקשתו המקורית.

שלישית, ניכר כי מה שמנחה את הנאשם, הינם העונשים שהוטלו עליו ולא שאלת זהות הנהג. את זאת ניתן ללמוד מהעובדה שהנאשם חזר בו מהבקשה לביטול פסק הדין לאחר שהוברר לו שלא הוטלה עליו פסילה בפועל ובהמשך אף עתר לביטול רכיב הפסילה המותנית, בקשה שנדחתה כאמור.

5.      לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

6.      אציין, כי שקלתי הטלת הוצאות על הנאשם נוכח אופן התנהלותו בתיק זה, אך לאור נסיבותיו האישיות ומצבו הכלכלי אני נמנע מכך.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ב' שבט תשע"ח, 18 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.

3