1

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות ביום 25.3.14 בגין עבירה של שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית עבירה לפי סעיף 28(ב) לפקודת התעבורה. המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט.

המבקש לא הופיע לדיון ביום 25.3.14 ועל - כן נשפט בהעדרו.

ביום 15.5.14 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק דין וטען כי לא זומן לדיון.

ב"כ המשיבה מתנגדת לבקשה.

בתגובתה טענה כי אישור המסירה חזר מן הטעם "לא נדרש" ומשכך, אין לו למבקש אלא להלין על עצמו.

אכן, מעיון בתיק עולה כי המבקש הגיש בקשה להישפט לכתובת לוע הארי 4, אשקלון.

עוד עולה, כי אישור משלוח דואר רשום אשר נשלח לכתובתו של המבקש חזר מן הטעם "לא נדרש".

גם לגופו של עניין המפורט בבקשה אינו עונה לפירוט הנדרש ע"י הפסיקה ואין בו כדי להניע את ההליך מחדש (לעניין זה ראו: רע"א 418/85 רוקינשטיין נ' מדינת ישראל, רע"פ 9142/01 סוריאיה איטליא נ' מדינת ישראל ורע"פ 5076/12 כמאל מסראתי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים)).

2

זכותו של נאשם ליומו בבית המשפט אינה אבסולוטית ומולה עומדים זכויות ואינטרסים נוגדים (לעניין זה ראו: רע"פ 2282/07 דניאל דגן נ' מדינת ישראל, רע"פ 3910/11 סימון ספיאשוילי נ' מדינת ישראל (פורסם במאגרים המשפטיים)).

בית המשפט מופקד על האיזון ולצורך כך עושה שימוש בסמכותו הקבועה בסעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי.

העונש שהושת הולם את מתחם הענישה ואינו חורג לחומרה.

אין עיוות דין.

בנסיבות אלה, דין הבקשה להידחות.

ניתנה היום, י"ט אייר תשע"ד, 19 מאי 2014, בהעדר הצדדים.