1

נגד הנאשם הוגש כתב אישום מסוג ברירת משפט, לפיו ב - 26.1.17 יום ה' בשבוע, הוא נהג ברכב ברחוב קדושי מצרים ביהוד ועצר את הרכב באופן שיש בו משום הפרעה לתנועה, בניגוד לתקנה 71 (1) לתקנות התעבורה תשכ"א - 1961.

2

הנאשם כפר באשמה המיוחסת לו ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר שמע תמיר, עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח ת/,1 אותו הוא רשם ביום האירוע.

לפי עדותו הוא נסע בניידת משטרה ברחוב קדושי מצרים, לכיוון מזרח עת הוא הבחין ברכב הנאשם שעמד במקביל לרכב אחר שחנה במקום. עמידת רכב הנאשם במקביל לרכב האחר- חסם נתיב נסיעה. הוא כרז במערכת הכריזה לרכב הנאשם שיזוז ממקומו. הנהג הגיע לרכב והמשיך בנסיעתו. לאחר נסיעה קצרה עצר השוטר את הרכב לשם רישום הדו"ח. במהלך רישום הדו"ח הנאשם חירף וגידף אותו.

הנאשם העיד להגנתו. לפי דבריו, אכן הרכב עמד בחניה כפולה, הוא יצא מהרכב לחנות סמוכה, כאשר מנוע הרכב דלק, וברכב נמצאו אשתו וילדו הקטן.

לאור כריזת רכב המשטרה הוא יצא מהחנות במהירות וציית להוראת השוטר לעזוב את המקום. מה רבה היתה תדמהתו וכעסו מכך, שלאחר שעזב את מקום החנייה הכפול, הורה לו השוטר לעצור את הרכב ורשם לו את הדו"ח נשוא הדיון כאן. בשלב רישום הדו"ח העיד כך :"אז הדברים התחממו, אני אם בכלל אני הלום קרב יצאתי פשוט מהכלים".

אשתו של הנאשם אלמקייס מירה אישרה אף היא כי הם חנו בחניה כפולה, עת השוטר כרז להם לעזוב את המקום. אף לפי דעתה,מאחר והם עזבו את המקום לפי דרישתו של האחרון, הוא לא היה רשאי לרשום להם דו"ח.

לאחר ששמעתי את הצדדים, כאשר אין מחלוקת ומוסכם על כולם כי רכב הנאשם אכן חנה בחנייה כפולה במקום אסור, אני קובע כי העבירה נעברה. השוטר הורה להם לפנות את הנתיב אותו חסמו שלא כחוק -הציות להוראתו אין בה, כשלעצמה, כדי למנוע משוטר לרשום הד"ח לפי שיקול דעתו.

3

לא זאת אף זאת, לפי תיאורו של הנאשם את האירוע, הרי שבין לבין , הוא ביצע באותו ומעמד עבירה נוספת של ירידה מהרכב (יציאה לחנות סמוכה) שעה שהמנוע של הרכב פועל. ראה תקנה 74 (ב) לתקנות התעבורה.

סוף דבר, בהשעני על עדות השוטר - לו אני מאמין, כאשר הנאשם ועדת ההגנה אישרו בפה מלא, כי הם עמדו במקום בחנייה כפולה, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

ניתנה היום, ט' טבת תשע"ח , 27 דצמבר 2017, במעמד הצדדים.