בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם. הנאשם זומן למשפטו כדין באופן בו זימון למשפטו נמסר לו ידנית ע"י השוטר.מתגובת התביעה עולה כי ניתן לראות מסרטוני מצלמת הגוף כי המבקש קיבל לידיו את ההזמנה לדיון, ולכן טענתו לפיה חשב כי ברגע שהוחזר לו הרכב, לא יוזמן למשפט - דינה להידחות.

על ענייננו חלה הוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב],

כדי שיבוטל פסק דין הנובע ממשפט אליו לא התייצב נאשם שזומן כדין יהיה על המבקש להראות טעם ממשי אשר מנע ממנו את היכולת להתייצב או להגיש בקשת דחייה מנומקת מבעוד מועד.

לחליפין עליו להראות כי נגרם לו עיוות דין כתוצאה מהחלטת בית המשפט.

בית המשפט העליון קבע ברע"פ 8427/17 מדינת ישראל נגד אמנון סאלם הלכה ברורה ביחס לנטלים בהם צריך לעמוד מבקש בבקשה מסוג זה כדי שפסק דין אשר ניתן בהעדרו יבוטל.

בית המשפט העליון אף קבע כי דיון בנוכחות הצדדים בבקשה מסוג זה הוא החריג ולא הכלל.

חובה על המבקש להצביע על סיבה המצדיקה את אי התייצבותו לדיון ולחליפין להראות כי נגרם לו עיוות דין וזאת אגב הצבעה על נימוקים כבדי משקל שיש בהם פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה.

בפרשה זו, אין כל סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון של המבקש , ולא הועלו נימוקים שיש בהם בכדי להראות כי נגרם לו עיוות דין.

לא מצאתי כל קשר בין "רישיון סחר" שלכאורה היה לרכב ובין הודעת איסור שימוש שהייתה תלוייה כנגד הרכב עת נהג בו המבקש.

על פניו בוצעה עבירה על תקנה 308(ד), והמבקש לא התייצב ללא כל הצדקה לכך למשפטו מה שהצדיק את שפיטתו בהעדרו.

ענישת המבקש מידתית ואינה חורגת ממתחם הענישה הנוהג ביחס לעבירה בנסיבותיה.

משכך, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ד אדר תשפ"ג, 07 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.