1

 

 

 

 

 

בפניי בקשה להורות על פסיקת הוצאות על פי סעיף 80 לחוק העונשין, אשר הוגשה על ידי המבקש לאחר שנמחק כתב האישום שהוגש כנגדו מכוח הוראות סעיף 94 א' לחסד"פ.

 

המבקש הגיש בקשתו בכתב וטיעוני הצדדים נשמעו בעל פה.

 

מבוא:

ביום 18.10.17, הוגש כתב האישום כנגד המבקש ונקבע דיון בעניינו ליום 19.11.17.

 

במועד הדיון שהתקיים ביום 19.11.17 לא התייצב המבקש על אף שזומן כדין ועל כן נשפט בהעדרו.

 

המבקש הגיש בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדרו ובהחלטה שניתנה ביום 17.7.18, דחה בית המשפט הבקשה.

 

המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בעניין החלטת בית המשפט שלא לבטל את פסק הדין שניתן בהעדרו.

2

בדיון בבקשת הערעור שהתקיים ביום 21.11.18, קבע בית המשפט המחוזי כי בשל הספק בדבר היווצרות עיוות דין, שאינה קשורה באי התייצבותו של המבקש לדיון ושפיטתו בהעדר, יש לחדש את הדיון בבית משפט קמא.

 

לאור החלטת בית משפט המחוזי, קבע בית משפט קמא דיון בתיק ליום 22.1.19.

בדיון מיום 22.1.19, כפר המבקש במיוחס לו והתיק נקבע לדיון לצורך שמיעת ראיות התביעה ליום 11.9.19.

 

ביום 12.2.19, נשלחה הודעה מטעם המאשימה ובה נמסר כי המאשימה מבקשת לבטל את כתב האישום שהוגש כנגד המבקש. בהתאם להחלטה זו ניתנה החלטת בית המשפט, לפיה נמחק כתב האישום בהתאם להוראות סעיף 94 א' לחסד"פ - משמעותה זיכוי המבקש בדין.

 

טיעוני הצדדים:

כעולה מהבקשה, עתר המבקש לפסוק לטובתו הוצאות על סך 12,899 ₪ בשל ניהול המשפט, בשל בזבוז זמנו ובשל הוצאות כספיות להם נדרש בגין קורס נהיגה מונעת.

 

המבקש טען כי כתב האישום הוגש שלא כדין והתבסס על התנהלות שאינה ראויה מצד השוטרת שאכפה העבירה.

 

עוד נטען, כי לאחר הגשת כתב האישום התברר למאשימה שהשוטרת הרלוונטית נהגה למסור דוחות לנהגים מבלי שהבחינה בביצוע עבירה וחשיפת התנהגותה של השוטרת הובילה לביטולם של כתבי אישום רבים, אשר היו מבוססים על עדותה.

 

המבקש טען בבקשתו, כי המאשימה התרשלה עת אפשרה הגשת כתב האישום ובכך שלא פעלה במהירות האפשרית לביטול כתב האישום עוד קודם לכפירתו של המבקש בדיון.

 

המבקש טוען בנוסף, כי לכל הפחות הייתה צריכה המדינה להורות על ביטול כתב האישום עוד בטרם נקבע הדיון בבית המשפט קמא.

 

הבקשה מפרטת את ההוצאות שנגרמו למבקש ובמיוחד מפרטת את הימים אותם היה צריך להשקיע בקורס נהיגה מונעת, בשל הרשעתו בתיק זה ואת אובדן ימי העבודה אותם ספג בשל ניהול התיק.

3

 

מנגד, התנגדה המדינה לבקשה וטענה כי פעלה כדין עת הוגש כתב האישום בשנת 2017, מועד בו טרם היה ידוע למאשימה על מחדליה של השוטרת וכי הרשעתו של המבקש בתיק זה נבעה מאי התייצבותו לדיון, בשלה נשפט בהעדרו.

 

ב"כ המדינה טען כי המדינה פעלה במהירות הנדרשת, שכן בדיון שהתקיים בבית משפט קמא נשמעו טענות המבקש ופרק זמן קצר לאחר הדיון הודיעה המדינה על חזרה מכתב האישום.

 

עוד טען ב"כ המדינה, כי במקביל לבקשה זו, הגיש ב"כ המבקש תלונה לנציב תלונות הציבור על מייצגי ערכאות המדינה, אשר הבהיר כי במקרה זה פעלה התביעה כראוי.

 

דיון והכרעה:

 

סעיף 80 א' לחוק העונשין, מסדיר את הוצאות ההגנה מאוצר המדינה וקובע כך:

"משפט שנפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופיצוי על מעצרו או מאסר בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ה - 1982 בסכום שייראה לבית המשפט..."

 

נוסח סעיף 80 לחוק העונשין מעלה שתי עילות, בהתקיימן עשוי נאשם אשר זוכה בדין, לזכות בפיצוי, הראשונה הינה כי לא היה יסוד לאשמתו של הנאשם והשנייה עניינה בכך שהתקיימו "נסיבות אחרות המצדיקות זאת" והפיצוי הינו בגין הוצאות הגנה או פיצוי על מעצר או מאסר ובסכומים המוגבלים לאלה הקבועים בתקנות.

 

המבחן הרלוונטי בהקשר של היסוד להאשמה, הוא האם היה יסוד להגשת כתב האישום כנגד הנאשם.

 

במקרים בהם מדובר בדוחות שהינם ברירת משפט, כגון מקרה זה, כתב האישום מוגש לאחר שנמסרה בקשה מטעם הנאשם להישפט.

על פי הנוהל המשטרתי, על אף שהנאשם הוא שיוזם ההליך, כתב האישום יוגש רק לאחר שתובע מוסמך בוחן הראיות וחותם על כתב האישום.

 

4

במקרה שבפני, נודע למאשימה בדיעבד שהיסוד לרישום הדוח כנגד המבקש מוטל בספק, בשל התנהגות השוטרת, ולא קיימת מחלוקת כי בעת שהגישה המאשימה את כתב האישום בשנת 2017, לא היה ידוע החשד בדבר מעשיה של השוטרת.

 

חומר הראיות שהובא בפניי וטיעוני הצדדים שכנעוני כי המשך ניהול ההליך וההוצאות שנלוו לו מקורם בהתנהגות הנאשם, אשר לא התייצב לדיון ומשכך נשפט בהעדרו. הנאשם הורשע ובעניינו ניתן גזר דין אשר דווח לרשויות.

 

שוכנעתי עוד, כי התנהגותו זו של המבקש היא שגרמה לצבירת הנקודות במשרד הרישוי ובהמשך לדרישה של משרד הרישוי שיבצע קורס נהיגה מונעת ולהפסדים להם טען בבקשה זו.

לא שוכנעתי כי יש לקבל הטענה לפיה התנהגות המאשימה היא שהובילה לדרישת משרד הרישוי כפי האמור ולהוצאות הכספיות שנלוו לכך.

 

בנוסף אין אני סבורה כי יש לקבל הטענה לפיה התנהגות המאשימה היא שהובילה להרשעתו של המבקש ואף לא מצאתי לקבל הטענה כי הגשת כתב האישום בשנת 2017 מקורה בפעולה רשלנית של המאשימה.

 

חיזוק לדברים ניתן למצוא בהחלטת בית המשפט המחוזי בה נקבע כי פסק הדין שניתן בהעדרו של המבקש יבוטל, זאת בשל קיומו של ספק באשר לעיוות דין אשר נגרם למבקש בעקבות גילוי התנהגות השוטרת ולא בשל הצדקת אי התייצבותו של המבקש לדיון.

 

יצוין בנוסף, כי אילו סבר בית המשפט המחוזי כי התנהגות השוטרת מהווה עילה מידית לביטול כתב האישום, יכול היה להורות על כך בהחלטתו כבר השלב הערעור.

משבחר בית המשפט המחוזי להחזיר הדיון לבית המשפט קמא והורה על קביעת דיון נוסף, לא ניתן להטיל את האחריות בהימשכות ההליך על כתפי המאשימה.

 

עוד יש להביא בחשבון כי בעקבות הדיון שנקבע בבית המשפט קמא ולאחר החלטת בית המשפט המחוזי, הודיעה המאשימה על ביטול כתב האישום בסמוך לאחר מועד הדיון.

 

את טענותיו של המבקש, באשר למהירות בה פעלה המאשימה עד לביטול כתב האישום, אין אני יכולה לקבל, שכן לטעמי, פרק הזמן שחלף הינו פרק זמן קצר וסביר בנסיבות העניין.

 

5

המאשימה שקלה בכובד ראש טענותיו של המבקש, קיבלה האישורים הנדרשים משרשרת הפיקוד הרלוונטית והודיעה בהזדמנות הראשונה על בקשתה לבטל את כתב האישום כנגד המבקש.

 

 

 

סיכום:

כפי שציינתי, מרבית ניזקו של המבקש נגרם בשל הרשעתו בהעדרו, אשר נבעה בשל אי התייצבותו לדיון.

 

עוד התרשמתי, כי המאשימה לא פעלה ברשלנות בעת הגשת כתב האישום.

 

אף על פי כן, בשל העובדה שמדובר בדוח ברירת משפט, אשר עצם מסירתו על ידי השוטרת למבקש נתן תוקף להיותו כתב אישום, עוד בטרם הגיש המבקש בקשתו להישפט, ובשל החשד שדוח זה ניתן באופן שאינו תקין על ידי השוטרת האוכפת, אני סבורה כי יש מקום לקביעת פיצוי, אשר ישקף את ההוצאות הכרוכות בהגשת הבקשה להישפט על ידי המבקש.

 

מכל האמור לעיל, אני פוסקת למדינה לשלם פיצוי למבקש בסך 600 ₪.

 

 

 

ניתנה היום, י"ח אב תשע"ט, 19 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.