הנאשם עותר לביטול פסק הדין שניתן נגדו ביום 3.4.23 בהעדר התייצבות לדיון. הבקשה אינה מגלה עילה והיא נדחית בלא צורך בתגובת המאשימה.

אין חולק כי הנאשם זומן כדין והגיש בקשת דחייה לדיון שנועד להתקיים בחודש דצמבר וטוען כי לא קיבל "מועד חלופי"". מי שמגיש לבית המשפט חייב לבדוק מה עלה בגורל בקשתו. אם לא בדק הנאשם האם התקבלה בקשתו או נדחתה הכיצד פטר עצמו מהופעה לדיון במועד שנקבע?

בנסיבות אלה, כאשר לא נפל פגם בזימונו של הנאשם ניתן לבטל את פסק הדין רק מקום שיש חשש אמיתי לעיוות דין כתוצאה מהשפיטה בהיעדר התייצבות, אלא שלא זה המקרה דנן. הנאשם מאשר כי הרכב בו נהג היה מחוסר רשיון תקף מאחר ולא נבדק במכון רישוי "עקב טעות". המדובר בעבירה של אחריות קפידה, כלומר אין צורך בכוונה לביצועה ודי בהתרשלות או טעות של אדם כדי להרשיעו בעבירה.

אף טענת הנאם כי העונש שנגזר עליו חמור אינה יכולה להתקבל. ראשית, כבר נקבע כי טענה כנגד הענישה אינה מצדיקה ביטול פסק הדין אלא ערעור עליו לבית המשפט המחוזי. אולם לגופו של עניין על הנאשם נגזר קנס מתון הדומה לקנס על פי ברירת המשפט. הניקוד הנרשם בגין העבירה במשרד הרישוי אינו חלק מגזר הדין, הוא "אוטומטי" על פי העבירה שבוצעה ואין לבית המשפט שיקול דעת להפחיתו או לשנותו.

לאור כל האמור לעיל נדחית הבקשה.

מעבר לכל האמור יוער כי על פי הרישום בתיק גזר הדין הומצא לנאשם כבר בחודש אפריל כך שהיה עליו להגיש בקשתו זה מכבר.

ניתנה היום, כ"ד תמוז תשפ"ג, 13 יולי 2023.