1

לפניי בקשה למתן ארכה לתשלום הוצאות שנקבעו כתנאי לביטול פסק דין.

הרקע לבקשה

ביום 3.5.17 החלטתי לקבל את בקשת הנאשם ( להלן: "המבקש") לביטול פסק דין תוך התניית הביטול בתשלום הוצאות בסך 700 ₪ עד 15.6.17 ( להלן: "ההחלטה") . המבקש לא ערער על ההחלטה אך מאידך לא עמד בתנאיה ולא שילם את ההוצאות כלל ובמועד שנקבע בפרט. ביום 22.6.17 - לאחר חלוף המועד האחרון לתשלום הוצאות - הגיש המבקש בקשה ובה חזר על טענות שנדונו והוכרעו במסגרת בקשתו לביטול פסק דין. את בקשתו "קינח" המבקש בכך שטען כי סכום ההוצאות הינו "משמעותי". בהחלטה שניתנה נקבע כי כל עוד לא שולמו ההוצאות הרי שפסק הדין - על כל היבטיו - שריר וקיים ואין מקום לקבל טענות בנוגע לגובה ההוצאות שנפסקו. המבקש לא ערער גם על החלטה זו ואף לא שילם את ההוצאות שנפסקו. רק ביום 6.8.17 - זמן רב לאחר תום המועד שנקצב לתשלום ההוצאות - ביקש המבקש ארכה בת מספר ימים לתשלום.

דיון והכרעה

2

נקודת המוצא לדיון היא כי המבקש היה זכאי, עקב טענותיו, כי פסק הדין נגדו יבוטל וטענותיו בעניין אחריותו לביצוע העבירה תתבררנה לגופן. עם זאת, ההחלטה התנתה את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות. מכאן שלא ניתן לשוב ולמחזר את הטענה כי המבקש לא עבר את העבירה בה הורשע שכן הדרך לבירור טענה זו היה נהיר למבקש אך נראה כי לא אצה לו הדרך לשלם את ההוצאות ולהביא לבירור טענה זו לגופה. המועד האחרון שנקבע לתשלום ההוצאות היה 15.6.17. המבקש, על פי האמור בבקשתו מיום 22.6.17, קיבל את החלטה זו כבר ביום 22.5.17 לערך. מאז לא שילם המבקש את ההוצאות בסך 700 ₪ ; סכום שאינו על הצד הגבוה. הוא לא סיפק הסבר מדוע לא עשה כן עד היום. מכיוון שההחלטות בעניינו של המבקש הפכו חלוטות לא מצאתי, לאור האמור, כל מקום או הצדקה לשוב ולשנות מהן. כמו כן, לא מצאתי בבקשה הצדקה לאיחור כה ניכר בתשלום ההוצאות שנפסקו.

לאור כל האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג אב תשע"ז, 15 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.