1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם (להלן: "המבקש") לדיון.

1.         למבקש נרשמה דוח שעניינו אי ציות להוראת שוטר במדים. המבקש זומן כדין לדיון בעניינו. הוא לא התייצב לדיון זה ועל כן נשפט כאמור בהיעדרו. מן הבקשה ונספחיה עולה כי המבקש פנה למפנ"א לביטול הדוח ועל כן סבר כי אינו חייב להתייצב לדיון. בתצהירו מציין המבקש כי "לא התכוונתי לזלזל בשוטר ובהוראותיו".

2.         המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש להותיר את פסק הדין על כנו.

דיון והכרעה

3.         נאשם שלא התייצב לדיון ועל כן נשפט בהיעדרו זכאי לביטול פסק הדין אם יוכיח שקיימת הצדקה לאי התייצבותו לדיון או שיוכיח שאי ביטול פסק הדין שניתן נגדו יגרום לעיוות דינו.

2

במקרה זה טעמי המבקש לביטול פסק הדין רחוקים מלשכנע. המבקש מציין כי שלח בקשה למפנ"א לביטול הדוח. הוא נענה (והתשובה מצורפת כנספח) כי הפנייה הועברה לגורם המוסמך. המבקש אינו טוען כי נאמר לו על ידי מאן דהוא כי משלוח הבקשה כשלעצמו פוטר אותו מלהתייצב לדיון. על כן, העובדה שהמבקש הניח לטובת עצמו כי הוא פטור מחובת התייצבות לדיון בבית המשפט רק משום ששלח בקשה לביטול הדוח אינה מצדיקה את אי התייצבותו לדיון.

4.         אשר לטענה לפיה אי ביטול פסק הדין יגרום למבקש עיוות דין. המבקש הכביר מלים על נסיבות ביצוע העבירה. בתצהירו הסתפק בציון לקוני כי "לא התכוונתי לזלזל בשוטר ובהוראותיו". (סע' 4). במשפט זה אין דבר וחצי דבר היכול לשמש למבקש מגן בפני העבירה המיוחסת לו. העבירה של אי ציות להוראות שוטר כוללות יסוד של "אי ציות" ולא "זלזול" כפי שציין המבקש. כמו כן, הילך הנפש לצורך השתכללות העבירה אינו הילך נפש של כוונה ועל כן העובדה שהמבקש לא "התכוון" לזלזל בשוטר אינה מעלה או מורידה. לאור האמור אין בתצהיר המבקש תשתית המאפשרת לקבוע כי אי ביטול פסק הדין יגרום למבקש עיוות דין.

5.         לסיכום, הטעם לאי התייצבות המבקש לדיון אינו מניח את הדעת ולא שוכנעתי למקרא הבקשה ונספחיה כי הותרת פסק הדין בעינו תגרום למבקש עיוות דין. ברם, לפנים משורת הדין ועל מנת שהמבקש יוכל לקבל את יומו בבית המשפט חרף מחדליו, איעתר לבקשה ואבטל את פסק הדין בכפוף לכך שהמבקש ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 500 ₪ וזאת עד 20.8.17.

המזכירות תודיע לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ז, 20 יולי 2017, בהעדר הצדדים.