1

בכל הכבוד, נראה שבא כוח המבקש לא ­­­דק פורתא במה שנקבע. פסיקתו של ביהמ"ש זה מבוססת על פסיקה ברורה וחד משמיעת המבהירה, כי סנגור לא יכול להעדר מדיון בהסתמך על שיגור בקשה לביהמ"ש בהנחה שהדיון יידחה. גם אם השופט לא דן בבקשה, אין פירושו של דבר שהסנגור רשאי ליטול חירות לעצמו ולא להתייצב לדיון, שהרי לא ניתנה החלטה הדוחה את הדיון או מתירה את היעדרותו. לאור העומס הרב המוטל על ביהמ"ש לתעבורה ויומנו הצפוף, לא ניתן לקבל התנהלות כזו. בהקשר זה, אבק להפנות לדברים מפורשים שקבע ביהמ"ש דכאן:

"הכלל הוא שדיון שנקבע מתקיים, אלא אם הצדדים מחזיקים בידיהם החלטה של בית המשפט לדחותו. עצם הגשת בקשה לדחיית דיון אינה מהווה הצדקה לאי התייצבות מטעם צד שהגישה או מטעם צד שני אף שהסכים לה. התוצאה מהתנהלות המתוארת לעיל היא כי המערער והסנגור ביקשו לכפות על בית המשפט דחיה של הדיון ללא הסכמתו, כשהם מעמידים אותו בפני עובדה, לפיה אין התייצבות מטעם המערער. אין לצדדים זכות קנויה לדחיית הדיון ובנתונים הקיימים, העומס המוטל על בית המשפט, שעה שכל דחייה משמעותה קביעת ההקראה חודשים רבים לאחר מכן, כפי שאכן נדחה הטיעון לעונש, ואילו ההוכחות יידחו לפרק זמן ממשוך אף יותר, הדבר הוא אפילו בלתי נסבל" (עפ"ת 19072-06-09 חביבי נ' מ"י (2009) (חיפה)).

אשר לנטען בסעיף 5 לבקשה; תשומת ליבו של הסנגור להלכה הפסוקה המחייבת התייחסות לשאלת עיוות הדין על דרך של התייחסות לראיות על מנת לשכנע בצורך לשמוע את המשפט. גם כעת, דבר זה לא נעשה.

עם זאת, נוכח האמור בסעיף 11 לבקשה, אני מורה על ביטול גזר הדין כנגד תשלום הוצאות

2

בסך 1000 ₪, לטובת אוצר המדינה וקובע את התיק לשמיעת טיעונים לעונש ליום 15/7/15 שעה 09:30.

התייצבות המבקש חובה.

ניתנה היום, כ"ב סיוון תשע"ה, 09 יוני 2015, בהעדר הצדדים.