בפני בקשת הנאשם לחישוב תקופת פסילתו בת ה-10 חודשים מלהחזיק ברישיון נהיגה, על פי גזר דין שניתן ביום 19/11/2019, בנוכחות הנאשם ובא כוחו, כך שתתחיל מאותו יום - שכן לטענתו באותו מועד הפקיד רישיונו (אף שאין בתיק בית המשפט אישור הפקדת רישיון ממועד זה).

לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובת המאשימה ובתשובה לתגובה - דין הבקשה להידחות.

ראשית, על פי הפסיקה, הסמכות לדון בבקשה לחישוב תקופת הפסילה נתונה לרשות הרישוי ולא לבית המשפט (ראו הלכת ג'אבר - בש"פ 9075/12 ג'אבר נ' מדינת ישראל (14/4/2014),). ככל שהבקשה מכוונת להיבט זה, דינה להידחות מטעם זה כשלעצמו.

רשות הרישוי, היא הגורם המקצועי שעליו לתת את ההחלטה לעניין חישוב מניין ימי הפסילה של הנאשם. מדובר בעניין מנהלי שעל הרשות המקצועית להחליט בו וכנגד החלטת הרשות ניתן יהיה, במידת הצורך, להגיש עתירה לביהמ"ש לעניינים מנהליים.

שנית, פקודת התעבורה ותקנות התעבורה כוללים חיוב מעשה אקטיבי-פורמלי של הנאשם לשם תחילת תקופת הפסילה, וזאת בדרך של הפקדת רישיון או חלף רישיון באמצעות תצהיר או אישור הפקדה במקרה של הפקדה בהליך קודם.

טענת הנאשם כי הפקיד רישיונו ביום מתן גזר הדין לא בוססה.

אציין כי ביום מתן גזר הדין - ניתן עיכוב ביצוע של ההפקדה - לבקשת הנאשם מפי בא כוחו.

כאמור, בתיק בית המשפט אין אישור הפקדה מיום גזר הדין.

המזכירות הנפיקה אישור הפקדה מיום 21/03/23 בהתאם לתצהיר הנאשם ("אין בידי רישיון נהיגה ואני צריך להפקיד את הרישיון ע"פ הוראה של המשטרה") וכדין נהגה - אישור ההפקדה ניתן מיום נקיטת אקט אקטיבי פורמלי בתיק זה.

בקשה זו הוגשה רק עתה - ללא כל הסבר לשיהוי.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ג אב תשפ"ג, 10 אוגוסט 2023, בהעדר הצדדים.