לפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 20.02.23 (להלן: "פסק הדין").

אציין כי אין המדובר בפעם הראשונה שניתן פסק דין בהיעדר התייצבות בתיק זה, כאשר בהחלטה מיום 14.11.22 בוטל פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות ביום 09.11.22.

המבקש, באמצעות ב"בא כוחו, טוען כי הדיון בתיק זה היה קבוע ליום 22.02.23, ולכן לא התייצב לדיון ביום 20.02.23.

המשיבה התנגדה למבוקש.

דיון והכרעה:

סבורני כי דין הבקשה להידחות.

בהחלטה מיום 14.11.22 התיק נקבע להקראה ליום 22.02.23.

בתיק בית המשפט סרוקה הודעה מיום 13.12.22 לפיה מועד הדיון הוקדם ליום 20.02.23.

יש לציין כי בתיק בית המשפט נרשמה צפייה של ב"כ המבקש בהודעה זו ביום 13.12.22, וההודעה אף נשלחה למענו של המבקש, ונמסרה לידיו ביום 27.12.22. המבקש לא טען דבר וחצי דבר לעניין זה.

לפיכך, הסיבה לאי התייצבות המבקש לדיון נעוצה בו.

בנוסף, המבקש לא מפנה לפרמטר המעלה חשש לעיוות דין, ומשכך נראה כי אין בהותרת פסק הדין על כנו משום חשש לכך שייגרם עיוות דין.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

פסק הדין שניתן ביום 20.02.23 יוותר על כנו.

הקנס שהוטל ישולם עד ולא יאוחר מיום 20.06.23.

ההחלטה תומצא לצדדים ולמרכז לגביית קנסות.

ניתנה היום, כ"ז אדר תשפ"ג, 20 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.