1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 11.12.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירה של נהיגה ברכב בניגוד להודעת אי שימוש, ונגזרו עליו העונשים הבאים: קנס בסך 2,000 ₪, פסילה בפועל לתקופה של שלושה חודשים, פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לדחות הבקשה.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         למבקש נמסרה "בשטח" הזמנה לדין וכתב אישום עם תאריך הדיון, ומכאן שהמבקש זומן כדין. משנמסרו המסמכים לידיו, אין בידי לקבל טענת המבקש כי לא ידע אודות מועד הדיון ולא הוסבר לו כי נמסרה לידיו הזמנה לדין וכי היה סבור שיישלח לו זימון נפרד למשפט. לעניין זה, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793).

6.         מעבר לכך, השוטר תיאר את נסיבות המקרה בפירוט בדו"ח כאשר המבקש לא הציג טענות הגנה כלשהן. עוד יש לציין כי בדברי הנהג בדו"ח נרשם: "היה חגים לא הספקנו לסדר." מכאן, שקיימת ראשית הודאה בדבריו.

בנוסף, העונשים שנגזרו על המבקש, בשים לב לעברו התעבורתי ופסילת המינימום הקבועה בחוק לצד העבירה, אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירה מסוג זה. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.

7.         לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

8.         בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת.

המבקש ישלם הקנס האמור בגזר הדין עד ליום 16.4.23.

הפסילה למשך שלושה חודשים האמורה בגזר הדין תחל לא יאוחר מיום 16.4.23 בשעה 09:00 אך תחושב כנגד הפקדה. על המבקש להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט ואם אין בידיו רישיון נהיגה תקף, עליו להפקיד תצהיר ערוך כדין.

9.         המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ט אדר תשפ"ג, 22 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.