1

לפני בקשת הנאשם לחפוף עונש פסילה שהוטל עליו בתיק זה, לאחר שנשפט בהיעדרו, עם עונש פסילה שהוטל עליו בתיק אחר.

1.         הנאשם עמד לדין על עבירה של נהיגה כשתוקף רישיון הנהיגה שלו פקע כשנה וחודש ימים. ביום 30.10.16 התקיים דיון ההקראה בתיק. הנאשם התייצב וביקש שהות על מנת להיוועץ בעו"ד. המועד נדחה, בנוכחות הנאשם, ליום 17.1.17. למועד הנדחה לא התייצב הנאשם ועל כן נשפט בהיעדרו והוטל עליו עונש הכולל פסילת רישיון למשך חודשיים.

2.         הנאשם טוען כי לא קיבל הזמנה לדיון שבו נשפט בהיעדרו. בקשתו היא לחפוף את הפסילה שהוטלה עליו בתיק זה עם פסילה ממושכת יותר שהוטלה על הנאשם בתיק אחר המתנהל בבימ"ש אחר.

3.         התביעה הוזמנה להגיב לבקשה אך לא עשתה כן.

דיון והכרעה

2

4.         דין הבקשה להידחות. ראשית, מועד הדיון בו נשפט הנאשם בהיעדרו היה ידוע לנאשם שכן הוא נכח בדיון בו נקבע מועד זה. על כן לא היה צורך לשלוח לנאשם כל הזמנה נוספת. הנאשם אינו טוען כל טענה לעניין חומרת העונש אותו קיבל או בעניין אחריותו לעבירה בה הורשע. מכאן שאין כל הצדקה לבטל את פסק הדין ובוודאי שאין הצדקה לשנות רכיב מרכיביו ובכלל זה את גזר הדין. אילו היה הנאשם מעוניין לבקש לחפוף את עונשי הפסילה שהושתו עליו היה עליו לכל הפחות להתייצב לדיון הנדחה בעניינו ולבקש זאת. התעלמותו מדיון זה מונעת ממנו כיום מלבקש לשנות את תוצאות ההכרעה שהתקבלה בהיעדרו. למעלה מן הנדרש אציין כי הכלל הוא בדבר הצטברות עונשי פסילה ולא חפיפתם (סעיף 42 (א) לפקודת התעבורה) ואין בבקשה כל נימוק ענייני מדוע מוצדק בנסיבות העניין לסטות מן הכלל במקרה זה.

5.         לאור כל האמור הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"ח, 21 ינואר 2018, בהעדר הצדדים.