1.         לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 5.12.22 (להלן: "פסק הדין").

2.         במסגרת פסק הדין הורשעה המבקשת בעבירה של אי ציות לתמרור, ונגזר עליה קנס בסך 700 ₪.

3.         לאחר ששקלתי טענות הצדדים החלטתי לקבל הבקשה בכפוף לתשלום הוצאות.

4.         על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).

5.         מטעם המבקשת הופקד יפוי כוח לתיק בית המשפט. הסניגור טען כי הוא הגיע לדיון אך באותו מעמד נמסר לו כי התיק לא נמצא אצל ב"כ המשיבה, ובנסיבות אלה אמר למבקשת, אשר היתה חולה, שלא להגיע לדיון. הסניגור לא צירף אסמכתא כלשהי לטענותיו אלה ואף לא צירף תצהיר מטעמו לתמיכה בטענה זו.

            עוד יש לציין כי חובת ההתייצבות חלה על המבקשת עצמה וככל שהייתה חולה היה עליה להגיש באמצעות הסניגור בקשה או הודעה מתאימה וזאת לפני מועד הדיון.

6.         המבקשת אף לא פירטה טענות הגנה. עם זאת, בשים לב למועד הגשת הבקשה, ומאחר שהמבקשת צירפה אישור מחלה רלוונטי ליום הדיון, החלטתי, לפנים משורת הדין, ליתן למבקשת יומה בבית המשפט על מנת להסיר את החשש מפני עיוות דין, אולם זאת בכפוף לחיוב המבקשת בתשלום הוצאות לטובת המדינה.

7.         סיכומו של דבר, הריני לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק הדין, אך זאת בכפוף לחיוב המבקשת בתשלום הוצאות לטובת המדינה בסכום של 400 ₪, אשר ישולם על ידי המבקשת עד ליום 16.4.23.

8.         ככל שסכום ההוצאות ישולם בהתאם למועד האמור בהחלטה כאן, יועבר התיק לעיוני ע"י המזכירות ויקבע מועד חדש להקראה.

9.         ככל שההוצאות לא ישולמו כאמור לעיל, ההחלטה על עיכוב ביצוע גזר הדין תבוטל ופסק הדין יוותר על כנו.

            המזכירות תודיע לצדדים ותפעל בהתאם.

ניתנה היום, ט"ז אדר תשפ"ג, 09 מרץ 2023, בהעדר הצדדים.