1

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו, ביום 13.11.11 בשעה 9:44 , שעה שנהג בכפר הורדים , נהג ברכב ובעת שהרכב היה בתנועה, השתמש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961.

2.         הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

3.         התביעה הביאה כעד מטעמה את השוטר רס"ל יובל ברנר, עורך הדו"ח והגיש באמצעותו על הדו"ח.

            וכך נכתב בדו"ח ת/1:

            "בהיותי בפיקוח תנועה בכפר הורדים בתצפית לעבר התנועה שמגיעה לכיכר מס' 3 בכפר ורדים, במרחק של 10 מ' לערך מהכביש הבחנתי במשאית שהגיעה מכיוון כללי כיכר 1 כאשר תוך כדי שהמשאית בנסיעה הבחנתי בנהג שנהג במשאית מחזיק בידו הימנית צמוד לפיו פלאפון בצבע שחור אותו ראיתי באופן ברור ומוחלט. לציין שהראות היתה טובה, אור יום, קשר עין רצוף עם הנהג ראייה ברורה של העבירה. הנהג נעצר. היה לבדו במשאית. הובהר לו מהות העבירה. נרשם דוח תנועה זה".

            עפ"י הרישום בדו"ח הגיב הנאשם ואמר:

            "דיברתי עם דיבורית".

2

4.         בחקירתו הנגדית עמד העד על דעתו שראה את הנאשם אוחז בטלפון נייד סמוך לפה לא צמוד לחזה. לטענת השוטר הוא לא הבחין שיש לנאשם דיבורית מאחר ולא הסתכל בתוך המשאית. עד התביעה ציין כי אכן היה יחד עמו מתנדב אולם הוא זה שראה את העבירה ולכן רשם לו את הדוח.

5.         מטעם הנאשם העיד הנאשם בעצמו.

בעדותו בבית המשפט מסר את הדברים הבאים:

            "אני עובד כנהג משאית. באותו יום דיברתי בטלפון עם אשתי אך באמצעות דיבורית. יש לי משאית חדשה עם דיבורית חדשה. אני לא חייב לגעת בטלפון כדי לחייג. למה לי אם יש לי דיבורית כל כך משוכללת ונוחה להחזיק את הפלאפון? אשתי ילדה חודש לפני לכן אני לא רוצה להטריח אותה לבוא לכאן. היא היתה מגיעה ואומרת שדיברתי איתה. אתה שומע שמדברים עם מישהו בדיבורית".

            בחקירתו הנגדית אישר הנאשם כי אכן נרשמו לו בעבר דוחות תנועה בגין שימוש בטלפון נייד אולם במקרה דנן לא ביצע עבירה ולכן ביקש להישפט.

            הנאשם חזר בחקירתו הנגדית שעשה שימוש בדיבורית המותקנת במשאית.

6.         לאחר שבחנתי את ראיות התביעה מזה ואת ראיות ההגנה מזה, הגעתי למסקנה לפיה, עמדה התביעה בנטל השכנוע כנדרש במשפט פלילי לעבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום וזאת מן הטעמים שיפורטו להלן:

א.        עד התביעה העיד בפניי בצורה ברורה ועקבית לדברים שרשם בדו"ח ת/1 ושוכנעתי כי דבריו משקפים נאמנה את עובדות המקרה לאשורן. עד התביעה היה במקום בתפקיד לצורך אכיפת הציות לחוקי התנועה , אני מאמין כי מהמקום בו עמד השוטר מול כיוון נסיעת הנאשם, לא התקשה להבחין בביצוע העבירה כפי שתיאר.

            לשוטר היה קשר עין רצוף ושדה ראיה פתוח ולא נטען כי לשוטר היה כל קושי או מגבלה להבחין בנאשם בעת ביצוע העבירה.

            השוטר ציין כי הבחין בביצוע העבירה ממרחק קצר ביותר, ממרחק של 10 מ', לכן אני שולל אפשרות של טעות. עד התביעה ציין כי הבחין בביצוע העבירה באופן ברור ומוחלט ואני מאמין לו.

3

ב.         לא מצאתי בדברי הנאשם דבר שיש בו כדי להטיל דופי כלשהו במהימנות עדותו של עד התביעה. הנאשם אישר בעדותו כי הטלפון הנייד שלו הינו בצבע שחור כפי שציין עד התביעה . כמו כן הנאשם לא דייק בדבריו שעה שהעיד שלחובתו הרשעה אחת שעניינה שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית בעוד שלחובתו 3 הרשעות.

לאור האמור לעיל, בנותני אמון בגרסת עד התביעה שוכנעתי מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולפיכך, הנני מוצא אותו אשם בביצועה.

המזכירות תמציא העתק מהכרעת הדין לצדדים.

אני קובע לטיעונים לעונש ליום 7.9.14 שעה 12:00.

הנאשם יהיה פטור מהופעה במידה וימציא טיעונים לעונש בכתב.

ניתנה היום, י"ט סיוון תשע"ד , 17 יוני 2014, בהעדר הצדדים.