1

החלטה בטענה של אין להשיב לאשמה בהתאם לסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי התשמ"ב- 1982. (להלן:- ה"חוק").

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום לפיו, ביום 29.6.16 סמוך לשעה 08:32, שעה שנהגה את רכבה, בתל-אביב בצומת יגאל אלון ותוצרת הארץ נהגה ברכב ובהתקרבה למעבר חצייה, לא אפשרה להולכי רגל שחצו במעבר להשלים את החצייה בבטחה, בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן:- ה"תקנות").

ביום 18.9.17 מסר ב"כ הנאשמת כפירה כללית וביום 16.5.18 נשמעו ראיות מטעם התביעה.

בתום פרשת התביעה העלה הסניגור טענת אין להשיב לאשמה והפנה לחלופות תקנה 67 לתקנות, וטען לניתוק קשר עין רצוף.

ב"כ המאשימה ביקשה לדחות את הטענה כי יש בשלב זה די בראיות בסיסיות.

מטעם התביעה העיד שוטר והוגש דו"ח שנערך ע"י השוטר זאת על פי כלל "הקפאת הזכירה".

דיון והכרעה:

2

המתווה הנורמטיבי:

מקור הסמכות בסעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 .

תכלית טענת "אין להשיב לאשמה" היא להביא לסיום המשפט הפלילי, מקום שהתביעה לא הרימה את נטל הבאת הראיות באמצעות ראיות לכאוריות להוכחת הנטען בכתב האישום.

"אין לדקדק בשלב דיוני זה כחוט השערה ולערוך בדיקה מסועפת כדי להסיק אם אכן הוכח לכאורה כל פרט שולי וכל יסוד משני מאלה שהוזכרו באישום. די בכך שהיו ראיות לכאורה לגבי היסודות המרכזיים של האישום". ראה ע"פ 732/76 מדינת ישראל נ' כחלון, פ"ד לב (1)170.

העבירה בה הואשמה הנהגת הינה עבירה בניגוד לתקנה 67(א) לתקנות, הקובע:

" נוהג רכב המתקרב למעבר חציה, והולכי רגל חוצים במעבר, יאפשר להם להשלים את החציה בבטחה ואם יש צורך בכך יעצור את רכבו לשם כך."

אין מחלוקת כי לדברי השוטר שעה שנהגה הנאשמת את רכבה במקום האמור, חלפה על פני מעבר חצייה בו היו הולכי רגל חוצים את מעבר החצייה.

השוטר בעדותו העיד כי כאשר הולכת רגל הייתה בפס הששי מבין 13 פסים, הנאשמת לא אפשרה לה להשלים החציה בבטחה.

אשר על כן אני דוחה את טענת אין להשיב לאשמה.

פרשת הגנה תישמע ביום 28.5.18 שעה 10:00.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לצדדים.

המזכירות תזמן לדיון מתורגמנית לשפה האנגלית.

ככל ויש צורך בתרגום לשפה אחרת יודיע ב"כ הנאשם עד ולא יאוחר מיום 24.5.18 שעה 10:00.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ח, 23 מאי 2018, בהעדר הצדדים.