1

בפניי בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 05.02.14 בהעדר התייצבות הנאשם ובא כוחו.

כנגד הנאשם יוחסה עבירה של נהיגה במהירות של 102 קמ"ש במקום 70 קמ"ש בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה.

הנאשם כפר במיוחס לו ומועד ההוכחות נקבע כאמור ליום 05.02.14. באותו מועד לא היתה התייצבות מטעם הנאשם או בא כוחו. בהחלטתי מאותו יום לא מצאתי הצדקה לדחיית מועד ההוכחות על אף בקשה לדחייה שהוגשה ערב יום הדיון. באותה החלטה ציינתי כי הגשת הבקשה אין בה כשלעצמה כדי להניח שבית המשפט ייעתר לה ולהציב את בית המשפט תחת עובדה מוגמרת על ידי אי התייצבות לדיון.

לאור כך, שמעתי את הראיות מטעם המאשימה ולאחר שהשתכנעתי כי המאשימה הרימה את הנטל המוטל עליה, ובהעדר ראיות לסתור, הרשעתי את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. בו ביום טענה ב"כ המאשימה לעונש ואז התברר כי לנאשם עבירות דומות ביניהן עבירה דומה שבגינה הוטלה עליו פסילה על תנאי למשך 3 חודשים, וביקשה להפעילו לכל עונש אחר שיוטל על הנאשם.

בגזר הדין, מצאתי להטיל על הנאשם פסילה, פסילה על תנאי וקנס כספי בנוסף להפעלת הפסילה על תנאי.

ביום 17.02.14 הגיש ב"כ הנאשם בקשה לביטול פסק הדין בטענה שאי הופעתו לדיון היתה מסיבה מוצדקת. לבקשה הנ"ל צורף אישור של ראש המועצה בישוב מגוריו בדבר פטירת בן משפחה בתאונת דרכים.

המאשימה התנגדה לבקשה ובדיון שנערך בבקשה הוסיפה, כי הסניגור הגיש את הבקשה אך הנאשם, שלא היתה לו סיבה שלא להתייצב, נעדר מהדיון. בנוסף, המאשימה טענה כי הנאשם לא פירט את סיכוייו וכן הדגישה כי לא ייגרם לו עיוות הדין בהשארת פסק הדין על כנו.

2

לאחר שעיינתי בבקשה וכן שמעתי את טיעוני הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

יחד עם זאת, מאחר והתקיים דיון ההוכחות בו נשמעו ראיות המאשימה וכן נגרם בזבוז זמן שיפוטי יקר, כל זאת כאשר הנאשם עצמו לא התייצב לדיון, אני מתנה את ביטול פסק הדין בתשלום הוצאות בסך של 750 ₪ בתוך 30 ימים.

מאחר ונחשפתי לראיות המאשימה לרבות עברו של הנאשם, וככל שהתשלום יבוצע, יבוטל גזר הדין והכרעת הדין והתיק ייקבע על פי סדר הקביעה אצל שופט אחר.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.