1

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן עקב אי התייצבות הנאשם לדיון.

לנאשם נרשם דוח שעניינו אי ציות לתמרור 302. הנאשם ניצל את זכותו וביקש להישפט על העבירה המיוחסת לו כאשר בטופס הבקשה ציין כי ברצונו להיות מוזמן לדיון באמצעות סנגורו. בפועל, נשלחה ההזמנה לנאשם וחזרה בציון "לא נדרש" . בעקבות זאת נשפט הנאשם בהיעדרו כאמור.

הנאשם עותר לבטל את פסק הדין וטוען לחפותו. התביעה מותירה את העניין לשיקול דעתי.

לאחר שנתתי דעתי לעניין החלטתי לבטל את פסק הדין. אין חולק כי משעה שהנאשם מבקש ממפנ"א להיות מוזמן לדיון באמצעות בא כוחו כי אז ראוי שמפנ"א יכבד את רצונו של הנאשם וישלח את ההזמנה לסנגור ולא לנאשם. מכיוון שלא כך נעשה בענייננו הרי שגם אם באי כיבוד רצונו של הנאשם כדי להביא למסקנה כי נפל פגם בהזמנת הנאשם לדיון הרי שמדובר בשיקול שלא לדקדק עם הנאשם על כך שלא דרש הזמנה לאחר שביקש במפורש שלא תשלח אליו.

2

אשר על כן אני מבטל את פסק הדין וקובע את התיק להקראה ליום 8.2.17 שעה 08.30.

המזכירות תודיע.

ניתנה היום, כ"ד כסלו תשע"ח, 12 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.