1

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר כדין ביום 2.10.17 בגין עבירה מסוג ברירת משפט.

2.      המבקש קיבל דו"ח המהווה הזמנה לדין וכתב אישום. המבקש לא התייצב ומשכך נשפט בהעדר ביום 02.10.17 בהתאם לסעיף 240 לחסד"פ. הודעה על גזר הדין נשלחה למבקש ביום 3.10.17 בדואר רשום.

3.      הבקשה לביטול פסק דין הוגשה כ-6 חודשים לאחר מועד גזר הדין. לבקשה לא צורף תצהיר כנדרש [עיין: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ מ"י, הרכב: הש' א. ברק, הש' ת. אור, הש' א. מצא, 2.10.03 (להלן: "הלכת סוראיה")].

4.      לבקשה צורף אישור רפואי שהופק אך ב- 09.10.17 קרי בדיעבד למועד הדיון ואינו מופנה למוסדות משפטיים.

5.      המבקש לא טרח להגיש לבית המשפט מבעוד מועד בקשת דחייה בצירוף תיעוד רפואי רלבנטי למועד, המלמד על כך שנבצר ממנו להופיע לדיון בבית משפט.

6.      בנסיבות אלו ונוכח פסיקה במקרים דומים אין בהסבר לאי ההתייצבות סיבה מוצדקת לביטול פסק הדין (עיין: רע"פ 2282/07 דניאל דגן נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 14.3.07, ע"פ (י-ם) 4859/09 משה טל נ' מ"י, הש' ח. בן עמי, 14.1.10, עפ"ת 38380-12-12 סברי אליהו נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ', 18.2.13).

7.      המבקש לא טרח לפרט טענות הגנה לגופו של עניין. המבקש לא טרח לצרף מסמכים התומכים בהגנה. טענה כללית אינה מספקת להנעת ההליך מחדש (עיין: הלכת סוראיה).

8.      העונש שנגזר הולם את העבירה. אין עיוות דין.

9.      הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ו שבט תשע"ח, 11 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.

2