1

לפני בקשה שנייה לביטול פסק דין שניתן ביום 17.12.15, בהעדר התייצבות המבקש, ובו הורשע המבקש בעבירה של עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה תוך חציית קו הפרדה רצוף, בניגוד לסעיפים 47(ד) ו-47(ה)(5) לתקנות התעבורה, ונגזרו עליו קנס בסך 1,200 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 3 חודשים ופסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שלוש שנים.

השתלשלות העניינים

בחודש דצמבר 2015 הגיש המבקש בקשה ראשונה לביטול גזר דין, ובהחלטתי מתאריך 27.2.16 נעתרתי לבקשה וביטלתי את פסק הדין (על אף שבטעות ביקש ב"כ המבקש ביטול גזר הדין בלבד), וזאת לאחר ששוכנעתי כי למבקש עלול להיגרם עיוות דין, לאור טענת הגנה שהעלה בא כוחו בדבר מיקום הפס הלבן בשונה מהנטען בכתב האישום.

זימנתי את הנאשם לדיון הקראה ליום 29.3.16. ב"כ המבקש הגיש בקשה לדחיית מועד הדיון בתיק, והדיון נדחה ליום 5.4.16. בדיון מתאריך 5.4.16 הודה ב"כ הנאשם בנהיגה במקום ובזמן של הנאשם וכפר בקיומו של קו הפרדה רציף וטען: " שלא היה שם קו הפרדה רציף. הוא ביצע עקיפה במקום בו מותר. איפה שממוקם הקו המקווקו. יש לו צילומים ממצלמות האבטחה במקום. הפס אם יש שם פס לבן לפי החוק וזה רק פס אחד כנראה ממוקם בכלל באופן שונה...".

בעקבות זאת, נדחה הדיון לשמיעת הוכחות ליום 27.11.16.

2

הנאשם הגיש בקשה נוספת לדחיית מועד הדיון, ובהחלטתי מיום 8.11.16 קבעתי כי: "עסקינן בתיק הוכחות שנקבע לפני כ7 חודשים בנוכחות ב"כ המבקש ובתיאום עמו. במשרד עו"ד נוספים, יתכבד אחר ויופיע, כאשר בימ"ש זה יהא מוכן להתגמש בשעה, ככל ויוכל וככל ויומצאו זימונים לדיונים אחרים ויובהר מתי הם קבועים, טיבם ומתי נקבעו וכו. ככל ותיק זה נקבע קודם והערכאות האחרות באותה דרגה, יאמר כבר כי דיון בפני במועדו יתקיים".

בהחלטתי מתאריך 22.11.16 ציינתי כי לא מולאה החלטתי מיום 8.11.16, קרי: לא הומצאו הזימונים/פרוטוקולים לערכאות אחרות, מתי נקבעו וכו' וקבעתי כי בשלב זה דיון ההוכחות במועדו יתקיים ויידחה לשעה 12:00 נוכח ביקור כב' נשיאת המחוז ביום זה בבית המשפט. כן, ציינתי כי ככל ויומצאו מועדי הזימונים כאמור לעיל, אעשה כל מאמץ להתגמש בשעה.

ביום 27.11.16 נשפט הנאשם בהיעדר, שכן הוא ובא כוחו לא התייצבו עד השעה 12:40.

טענות הצדדים

לטענת ב"כ המבקש, הוא התייצב לדיון באיחור משום שהיו לו שלושה תיקים בבית המשפט בתל אביב, שם היה באמצע ניהול הוכחות. הוא ביקש ממרכז המידע להודיע על איחורו לדיון והמרכז הודיע שהוא יגיע באיחור. לטענתו, לאור סיכויי הגנה מצוינים כמפורט בתצהירו (אשר צורף לבקשתו הראשונה לביטול גזר דין), יש מקום לבטל את פסק הדין.

המשיבה התנגדה לבקשה מן הטעם שהמבקש/ ב"כ לא נקטו באמצעים שעמדו לרשותם - לבקש את שינוי מועד הדיון או להודיע על עיכוב.

דיון והכרעה

סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק"), קובע את אמות המידה המנחות את ביהמ"ש בבואו להחליט בבקשה לביטול פסק דין. הסעיף קובע שני טעמים, שאינם מצטברים, המצדיקים ביטולו של פסק דין: קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבות הנאשם למשפטו או לחילופין גרימת עיוות דין לנאשם כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מדינת ישראל נקבע כי: "בשלב זה ניצב המבקש לפתחו של בית המשפט כאשר מבוקשו הוא לקבל "כרטיס כניסה" לקיום חוזר של הליך שהתנהל לכאורה כדין והסתיים. על המבקש מוטל אפוא הנטל לשכנע את בית המשפט כי מתקיימים טעמים המצדיקים את הנעת גלגלי המערכת מחדש".

א. בחינת סיבה מוצדקת לאי התייצבות המבקש

3

ב"כ המבקש התייצב למועד הדיון, אולם לאחר השעה שנקבעה על ידי בהחלטתי מיום 22.11.16.

משלא הייתה התייצבות מטעמים הנעוצים במבקש, לא יכול הוא לטעון שלא ניתן לו יומו (ראה: רע"פ 9142/01 סוראיה איטליה נ' מדינת ישראל).

ב. בחינת גרימת עיוות דין

כאמור לעיל בהחלטתי מתאריך 27.2.16 שוכנעתי כי למבקש עלול להיגרם עיוות דין באם פסק הדין ייוותר על כנו, לאור טענת ההגנה שהעלה בא כוחו בדבר מיקום הפס הלבן בשונה מהנטען בכתב האישום, כאשר ציין כי למבקש יש צילומים וסרט על כך.

על יסוד האמור לעיל, הריני נעתרת לבקשה ומבטלת את גזר הדין שניתן כנגד המבקש ביום 17.12.15 ומזמנת את הנאשם לדיון הוכחות ליום 25.10.17 שעה 12:30.

ככל ולנאשם עדים מטעמו, יתייצבו במועד הדיון.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו לצדדים ותזמן המבקש ובא כוחו בדואר רשום עם אישור מסירה למועד הדיון האמור, וכן את העד הרשום בכתב האישום. המאשימה תבדוק זימון העד 20 ימים לפני מועד הדיון ותמציא הודעה לבית המשפט כי דיברה עם העד, וידאה כי הוא יודע על מועד הדיון וכי יתייצב במועד.

זכות ערר כחוק.

ניתנה היום, כ"ז אב תשע"ז, 19 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.