1

הנאשמת עותרת לביטול פסק הדין שניתן נגדה ביום 28.1 בהעדר התייצבות לדיון.

ב"כ הנאשמת טוענת כי הגיש בקשת דחייה ביום הדיון, אשר "משום מה לא נסרקה". בתיק לא התקבלה כל בקשה ואמירה כללית כי הוגשה בקשה כאמור אין בה די. אף אם הוגשה בקשת דחייה, אין בכך כדי לפטור את הנאשמת מהתייצבות בטרם ניתנה החלטה, וראו לדוגמא החלטות בית המשפט העליון בהקשר זה ברע"פ 4055/12 יניב חיים, רע"פ 2193/14 איהאב עיאט ורע"פ 4695/15 אחלאס אבו סלאח.

יתרה מכך, עיון בתיק מגלה כי במועד הדיון הראשון בתיק 12.12 אכן הוגשה בקשת דחייה בבוקר הדיון, אשר נענתה "לפנים משורת הדין" ועל אףך שהגיעה לעיוני רק בשעה שכבר הוגשה בקשה לשפיטה בהעדר התייצבות. אם חזר הסנגור על התנהגותו והגיש פעם נוספת בקשת דחייה ברגע האחרון, אין לו להלין על עצמו.

בנסיבות אלה, בכדי שמוצדק יהיה לבטל את פסק הדין יש להראות כי השפיטה בהיעדר התייצבות גרמה לעיוות דין, ולשם כך חובה לפרט בתצהיר את הטענות כנגד העבירה המפורטת בכתב האישום.

2

לפנים משורת הדין ניתן לתקן את הבקשה בתוך 21 יום ולפרט את הטענות בתצהיר כנדרש, או מוטב מכך, לפנות למשרדי המאשימה בנסיון להסדר כולל אותו ניתן להגיש לאישורי בלא צורך בדיון ולחסוך סיכון של פסיקת הוצאות.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ח, 21 פברואר 2018.