1

1.         ביום 23.4.2012 הוגש נגד המבקש כתב אישום שייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מעל למותר. בגזר הדין מיום 24.6.2012, אשר ניתן בהעדר התייצבותו של המבקש, הוטל עליו קנס בסך 1500 ₪, פסילה בפועל לתקופה של 15 ימים ופסילה על תנאי לתקופה של שנה למשך 3 שנים. עיקר נימוקו בבקשה הוא בטענה כי ביום 7.1.2013 במסגרת תיק 6447-11-12 הופעל התנאי שנגזר עליו בתיק זה, יחד עם תנאי שהוטל עליו בתיק אחר, ובעקבות כך הפקיד את רישיונו בתיק בית המשפט המחוזי בבאר- שבע ומאז לא הומצא לו רישיון חדש. ב"כ המשיבה התנגד לבקשה בטענה כי על המבקש היה להפקיד את הרישיון או תצהיר בתיק דנן, ואין באפשרותו להסתמך על תצהיר בתיק אחר לצורך חישוב הפסילה בתיק דנן.

2.         הוראותהחוקוהפסיקהבעניין הפקדת רישיון נהיגה למי שנפסל מלנהוג, ברורות הן. מי שנגזר עליו עונש פסילה, מחויב להפקיד את רישיונו בבית המשפט שהורה על פסילתו. סעיף 42 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] מורה כי התקופה שחלפה עד שמסר המבקש את רישיונו לא תבוא במניין הפסילה (ראה תקנה 557 (ה) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961).

3. במקרה דנן, הגדיל המבקש לעשות ולא רק שלא הפקיד את רישיונו לאחר גזר הדין, אלא גם המשיך לנהוג ועבר עבירות נוספות בגינם הופעל התנאי שהוטל עליו בתיק זה. בכל מקרה, כל טענה בדבר הפקדת רישיון נהיגה בתיק אחר אינה פוטרת את המבקש מחובתו להפקיד את הרישיון בתיק כאן. משכך, מניין ימי הפסילה יחל מיום הגשת התצהיר (קרי: 26.12.2013), ומשנגזר על המבקש 15 ימים הרי שמניין ימי הפסילה תמו.

לפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ד אדר א תשע"ד, 24 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.