1

1.      לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר בתאריך 18.10.17 .

2.      לטענת המבקש לא קיבל הזמנה לדיון ויש בפסק הדין כדי לגרום לו לעיוות דין. בנוסף המבקש העלה טענת התיישנות לפיה חלפה יותר משנה מיום האירוע ועד לזימונו לדיון.

3.      המשיבה מתנגדת לבקשה לאור קיומו של אישור מסירה, וביקשה לדחות את טענת התיישנות מהטעם שלא חלפה שנה מיום קבלת בקשת המבקש להישפט ועד לזימונו לבית המשפט.

2

4.      מעיון בתיק ביהמ"ש עולה כי לנאשם נשלחה הזמנה לדיון בדואר רשום (הזמנה מתאריך 15.6.17) ובהתאם לתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי מדובר בהמצאה כדין. לציין שהמבקש לא טען כי לא מדובר בכתובתו המעודכנת ולא הוכיח אף לא לכאורה, כי לא קיבל את ההזמנה בנסיבות שאינן תלויות בו. יצוין כי ההזמנה נשלחה לכתובתו של המבקש על פי כתב האישום שהיא גם כתובתו הנוכחית כפי שעולה מבקשתו להישפט.

5.      בכל הקשור לטענת ההתיישנות, דינה להידחות.

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב -1982, קובע: " הודיע אדם לפי סעיף 229(א)שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו...".

מעיון במסמכים שצורפו לבקשה עולה כי בקשת המבקש להישפט התקבלה במשרדי משטרת ישראל בתאריך ביום 21.06.16, וההזמנה למשפט נשלחה למבקש ביום 15.06.17, כך שלא חלפה תקופת התיישנות.

6.      גם לגופו של עניין, המבקש לא העלה כל טענת הגנה, ואין בעצם העובדה שביקש להישפט כדי ללמד על קיומה של טענת הגנה.

7.      בנוסף על המבקש הוטל הקנס המקורי (250 ₪) ולא מעבר לו, כך שגם בהקשר זה לא נגרם לו עיוות דין.

8.      לאור כל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי ייגרם למבקש עיוות דין אם בקשתו תדחה.

9.      הקנס ישולם בתוך 60 יום מהיום.

10.  הבקשה נדחית. להודיע לצדדים.

ניתנה היום, ה' ניסן תשע"ח, 21 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.