1

הבקשה נידחת.

ההלכה המשפטית קבעה כי על מי שמבקש ביטול פסק דין שניתן בהעדרו להצביע על קיומו של הצדק סביר להיעדרות מן הדיון או להראות שקיים חשש ממשי לקיומו של עוות דין. לעניין זה ראו רע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מדינת ישראל, וכן פסיקות רבות נוספות.

יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו ברע"פ 8065/10 ויאצ'סלב מלייב נגד מ"י:

"לכל אדם הזכות ליומו בבית המשפט, ואולם אין לאפשר ניצול זכות זו שלא לטובה. על המבקש לבטל פסק הדין שניתן בהיעדר, להראות כי הייתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו, או כי הביטול דרוש כדי למנוע עיוות דין"

המבקש אכן הגיש בקשת דחיה, אך הדחיה התבקשה לדיון ביום 03.02.14 ואכן בית המשפט למרות שלא קיבל כל אישור רפואי דחה את מועד הדיון ליום 06.02.14, ביום זה לא התייצב המבקש, לא העביר כל בקשת דחיה, לא קיבל כל אישור לדחיית הדיון ונשפט בעדרו.

למותר לציין כי גם לבקשה שהגיע היום ובה מסתמך המבקש על בקשתו לדיון הראשון, שכאמור נדחה, לא צורף כל אישור רפואי - אשר על כן איני מקבל הטענה על רקע אי ההתייצבות.

2

יתרה מכך העונש שהוטל על המבקש הנו מתון ביותר, קנס בסך 250 ש"ח, שעל רקע ותק נהיגתו ו- 30 ההרשעות הקודמות שנזקפות לחובתו, אינו מהווה כל עיוות דין. הגם שהמבקש לא העלה על טענה לגופו של עניין.

כאמור הבקשה נדחית.

סוף דבר כאמור, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, י"ט אדר תשע"ד, 19 פברואר 2014, בהעדר הצדדים.