1

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר.

במסגרת בקשתו טוען הנאשם כי מעולם לא קיבל זימון לדיון בנקבע ביום 27.3.18, כי ייגרם לו נזק רב כתוצאה מהרשעתו וכי קיימות בידיו "ראיות חזקות" שיש בהן כדי לזכותו מהמיוחס לו. לצורך תמיכה בבקשתו צירף הנאשם תצהיר מטעמו החוזר על אותם הדברים.

המאשימה מתנגדת לבקשה, לדידה אין כל הפניה ל"ראיות" ואילו דבר הדואר לא נדרש ע"י המבקש ולפיכך המדובר בהמצאה כדין. לתגובתה מצרפת מאשימה את איסשור המסירה שהיה בפניי גם בעת מועד הדיון ביום 27.3.18.

לאחר שעיון בבקשה, בתגובה ובאישור המסירה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אישרו המסירה שהוצג בפניי, כולל שאת שמו של הנאשם, מענו ואף את מספר הזהות שלו. אישור המסירה האמור חזר בציון "לא נדרש" לרבות ציון שמו של עובד הדואר הרלבנטי, חתימתו ותאריך המסירה, משכך המדובר באישור מסירה כדין (ר' עפ"ת (חיפה), 48179-03-18 שניידר נ' מ"י (טרם פורסם), ולכל הפחות קמה חזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א תקנות סדר הדין הפלילי הקובעת חזקת מסירה שעה שהוכח כי ההזמנה לדיון נשלחה בדואר רשום.

מן העבר השני, הנאשם אינו מציג כל ראיה או טענה שיש בה כדי לסתור את חזקת המסירה, פרט לטענתו הכללית כי לא קיבל את ההזמנה לדין.

2

גם טענתו של המבקש כי בידיו "ראיות חזקות" להוכחת חפותו, אינה יכולה לסייע בידו. המדובר בטענה המהווה לכל היותר, כפירה כללית בעבירה ואינה מעלה חשש לעיוות דין. יפים לעניין, בשינויים המחויבים, דבריו של כב' הש' דבור בעפ"ת (נצרת) 7150-10-15 עבד אל חלים נ' מ"י (פורסם בנבו), שם טען המערער כי שסיכויי הגנתו גבוהים מבלי לפרטם:

"אמנם, בבוא בית-משפט קמא לבדוק בקשה להארכת מועד להישפט, עליו לתור אחר קיומה של טענת הגנה מהותית וכן אחר הסיבה שעמדה בבסיס האיחור בהגשת הבקשה להישפט. יחד עם זאת, אין די בהעלאת טענת הגנה כאשר סיכויי הוכחתה ו/או אישושה הינם קלושים ונמוכים. הטענה, כי סיכויי ההגנה הינם גבוהים, אין בה לבדה, כאשר היא נעדרת כל משענת ו/או תמיכה ראייתית, ולו לכאורית או ראשונית, כדי להצדיק מתן ארכה, כמבוקש".

וכן דבריו של כב' הש' שוהם ברע"פ 8427/17 מ"י נ' סאלם (פורסם בנבו):

"כאמור, אין די בהכחשת העבירה בכדי להקים חשש לעיוות דין (עניין נג'אר)".

לאור כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

ניתנה היום, ג' סיוון תשע"ח, 17 מאי 2018, בהעדר הצדדים.