1

בפני בקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהעדר המבקש לאחר שלא התייצב למשפטו.

בהתאם לחוק - סעיף 130 (ח) בחוק סדר הדין הפלילי:

" נגזר דינו של הנאשם בחטא או בעוון שלא בפניו, רשאי בית המשפט, על פי בקשת הנידון, לבטל את הדיון לרבות את הכרעת הדין וגזר הדין אם ניתנו בהעדרו, אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין; בקשה לפי סעיף קטן זה תוגש תוך שלושים ימים מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין אולם רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהוגשה לאחר מועד זה אם הבקשה הוגשה בהסכמת התובע".

2

ברע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נגד מד"י, קבע בית המשפט העליון שני מבחנים ובהתקיים אחד מהם יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר הנאשם (המבחנים נגזרו מסעיף 130 (ח) בחסד"פ):
 הראשון - קיום סיבה מוצדקת לאי התייצבותו של המבקש למשפטו.
 השני - גרימת עיוות דין למבקש כתוצאה מאי ביטול פסק הדין.

בית המשפט העליון ממש לאחרונה ברע"פ 8427/17 אמנון סאלם נגד מדינת ישראל חזר קבע וביסס את המבחנים לצורך הדיון בבקשה מסוג זה תוך שקבע כי רק בהתקיים אחד מהמבחנים לעיל יהיה מקום לביטול פסק דין שניתן בהעדר נאשם.

בפרשה זו לא ניתן כל הסבר המצדיק את אי התייצבות הנאשם לדיון אליו זומן כדין במסירה ידנית.

לא ניתן כל נימוק המראה כי נגרם לנאשם עיוות דין מעצם הרשעתו או מרף ענישתו.

לנאשם עבר תעבורתי מכביד הכולל מספר גדול של הרשעות תעבורה ולכן רכיבי הענישה בעניינו תואמים את העונש הראוי לעבירה שביצע.

לא מצאתי כל הצדקה לקבלת הבקשה ולכן היא נדחית.

מיד עם תום עיכוב הביצוע שניתן, על המבקש להפקיד רישיונו במזכירות בית המשפט לצורך תחילת מניית פסילתו.

ניתנה היום, ט' סיוון תשע"ח, 23 מאי 2018, בהעדר הצדדים.