1

בתיק זה מיוחסת לנאשם עבירה של אי ציות לאור שוטר. הנאשם כפר באשמה וראיות הצדדים נשמעו ביום 9.12.14.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, עיינתי בחומר שהוגש ושקלתי את טענות הצדדים, השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו ולפיכך אני מרשיע אותו בביצועה.

אין חולק כי הנאשם נהג ברכבו ביום 24.1.14 בסמוך לשעה 9:30 בכביש 70 מדרום לצפון. בעת שחלף בסמוך למחלף סומך נמדד רכבו במהירות של 124 קמ"ש (לאחר הפחתה), וזאת כאשר המהירות המותרת במקום היא של 90 קמ"ש בלבד.

לפי הנטען בכתב האישום שלפניי, לאחר שמדד השוטר קקון את מהירות הרכב המתקרב, הוא הורה לנהגו לעצור, אך זה התעלם מההוראה והמשיך בנסיעה. השוטר קקון חזר לרכבו, נסע אחרי רכב הנאשם והדביקו בעת שנעצר עקב רמזור אדום בצומת הסמוכה, שם נערך הדוח דנן.

השוטר קקון העיד בפניי:

הייתי ב - (ק"מ) 53.1, הפעלתי ממל"ז כשאני יושב במושב הנהג, דלת פתוחה, בתנועה לכיוון ההפוך, הוא נמדד במהירות 129, ברגע שהוא נמדד אוטומטית, ברגע שהנתיב הימני היה פנוי, נכנסתי לנתיב הימני , סימנתי לו לעצור בתנועה די ברורה. ברגע שאני מסתכל ורואה שהוא רואה אותי וממשיך לנסוע, הייתי עם אפודה זוהרת.

2

ברגע שאני מסמן לו ואני רואה שהוא לא עוצר, מיד ניגשתי לניידת, הניידת כבר מונעת, ישר יצאתי בנסיעה אחריו. אני שומר איתו קשר עין. היה רמזור אדום ואז הוא נעצר ברמזור, ניגשתי אליו, סימנתי לו לעצור אחרי הצומת, נעצר בצומת עאבלין לכיוון צפון.

עדת התביעה הנוספת גב' מאי אסולין העידה כי ישבה לצד השוטר קקון, ועל פי המזכר שרשמה הנאשם הסתכל על השוטר אך החליט שלא לעצור:

אני ישבתי בניידת קדימה ומשמאלי השוטר. הנאשם הגיע מאחוריי. אני לא זוכרת בדיוק, אבל לפי מה שרשמתי הבחנתי בו בגלל שהסתכלתי על השוטר. כשאתה מסתכל משמאלך אתה רואה את השוטר ואת החלון.

מנגד, הנאשם עצמו העיד כי:

אני נסעתי הייתי ברכב שלי, פתאום אני רואה את השוטר עוצר אותי בצומת ברמזור. אני הייתי עומד ברמזור, הוא לידי סימן לי לעצור אחרי הצומת. עצרתי. הוא נתן לי דו"ח על מהירות שטען שנסעתי במהירות 129 ואמר שאני לא עצרתי כשאמר לי לעצור. אני לא ראיתי אותו ולא שמתי לב שהוא סימן לי לעצור. אולי הייתי נוסע מהר, אני לא זוכר בדיוק, אבל כששוטר מסמן לי לעצור אני לא בורח. זה היה גם איזה מרחק של כ-1 ק"מ או 800 מ' שהיה רמזור, אין לי לאן לברוח. יש רמזור. מבחינה הגיונית לא ברחתי ולא ראיתי אותו שהוא סימן לי לעצור.

כאמור לעיל, לאחר ששמעתי את העדים החלטתי להרשיע את הנאשם. אני מעדיף באופן ברור את עדותו של השוטר קקון על עדות הנאשם והתרשמתי כי היא משקפת את המציאות אל נכון. הנאשם אישר כי הבחין בניידת שבצד הדרך, ואינני מקבל כי לא הבחין בשוטר אשר עמד לצידה כשהוא לבוש באפוד זוהר.

מעבר להגיון הדברים, קיימת עדות מפורשת הן של השוטר קקון והן של השוטרת אסולין כי הנאשם הביט בבירור לכיוונם, והם התרשמו כי הבחין בהם והחליט שלא לעצור, וכאמור לעיל עדות זאת אמינה בעיני.

עיקר טענתו של הנאשם הייתה כי לא ניסה לברוח, שאחרת לא היה נעצר ברמזור. אני מקבל כי התנהגותו של הנאשם לא הייתה חמורה באופן מיוחד, ולא היה נסיון של בריחה ממש מצידו, אלא התעלמות מאות השוטר ו"תקווה" כי השוטר לא ייסע אחריו והוא יתחמק מקבלת הדוח.

טענת הנאשם כי לא סביר שהשוטר הספיק למדוד את מהירותו, לסמן לו לעצור ולנסוע אחריו, אינה מתקבלת. המדובר בשוטר המיומן באכיפה מסוג זה. השוטר הסביר כי עמד לצד הניידת כשהיא מונעת, ואין מניעה כי בתוך זמן קצר, מרגע שחלף רכבו של הנאשם על פניו נסע אחריו והדביקו כאמור כאשר נעצר ברמזור במרחק של כ - 1.5 ק"מ מהמקום.

3

לאור כל האמור לעיל מצאתי כי המאשימה עמדה בנטל המוטל עליה במשפט הפלילי להוכיח את ביצוע העבירה מעל לספק הסביר, ולפיכך אני מרשיע את הנאשם במיוחס לו.

ניתן היום במעמד הנוכחים.

גזר דין

המדובר בעבירה של אי ציות לאות עצור של שוטר.

כפי שעולה מהעובדות שהתבררו, אמנם אין מדובר בבריחה ממש מניידת המשטרה, אולם מצאתי כי הנאשם החליט להתעלם מאות השוטר בתקווה כי לא ייערך לו דו"ח. התנהגות הנאשם לא הגיעה בחומרתה למקרים בהם בורח אדם מניידת וגורם למרדף מסוכן בכביש, אולם מדובר בהתנהגות חמורה כשלעצמה.

המשטרה אמונה על הסדר החברתי ועל הסדר ואכיפת החוק בכבישים והתעלמות אזרחים ונהגים מהוראות חוקיות של שוטרים הינה תופעה פסולה שיש להוקיעה.

המאשימה לא עתרה לעונש של מאסר מותנה, אלא לפסילה בלבד, ולנוכח עמדתה לא מצאתי מקום להטיל עונש מסוג זה.

4

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של חודש ימים.

לריצוי הפסילה, יפקיד הנאשם את רשיונו במזכירות בית המשפט בעכו לא יאוחר מיום 1.3 בשעות הקבלה. הפסילה בפועל מהמועד הנ"ל, אולם תמנה רק מיום הפקדת הרשיון בפועל. אם יופקד הרישיון לפני התאריך הנ"ל, תיכנס הפסילה לתוקף ותמנה מיום ההפקדה.

אני פוסל את הנאשם מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של חודשיים וזאת על תנאי למשך שנתיים לבל יעבור עבירה בה הורשע או אחת העבירות המפורטות בתוספת הראשונה או בתוספת השניה לפקודת התעבורה.

אני דן את הנאשם לתשלום קנס בסך 1,800 ש"ח או 9 ימי מאסר שישא בנוסף לכל מאסר אחר שהוטל עליו.

הקנס ישולם ב- 4 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מתאריך 1.3.

הנאשם יפנה למזכירות בשעות הקבלה, לשם קבלת שוברי תשלום.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, 25 ב25 ינואר 2015, במעמד הנאשם ובאת-כוח המאשימה, עו"ד מנדלוביץ.