תת”ע 1112/09/21 – מנחם כהן נגד מדינת ישראל,הפניקס חברה לביטוח בע”מ
בית משפט השלום לתעבורה בחיפה |
|
|
|
תת"ע 1112-09-21 מדינת ישראל נ' כהן
תיק חיצוני: 11250654628 |
|
מספר בקשה:6 |
||
לפני |
כבוד השופטת רונה פרסון
|
||
מבקש |
מנחם כהן |
||
נגד
|
|||
משיבים |
1. מדינת ישראל 2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ |
||
|
|||
|
|
||
|
|||
החלטה
|
1. לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש ביום 8.11.21 (להלן: "פסק הדין").
2. במסגרת פסק הדין הורשע המבקש בעבירות של נהיגה ברכב עליו נמסרה הודעת אי שימוש וללא ביטוח בר תוקף על שימושו ברכב, עבירות מיום 17.8.21. במסגרת גזר הדין נגזרו על המבקש העונשים הבאים: קנס בסך 1,800 ₪, פסילה לתקופה של שלושה חודשים בפועל, פסילה על תנאי לתקופה של חודשיים למשך שנתיים.
3. לאחר ששקלתי טענות המבקש וחרף היעדר תגובת המשיבה החלטתי לדחות הבקשה.
4. על פי סעיף 130(ח) לחסד"פ בית המשפט רשאי, על פי בקשת הנאשם, לבטל את פסק הדין בהתקיים אחד משני תנאים: סיבה מוצדקת לאי התייצבותו לדיון או גרימת עיוות דין כתוצאה מהותרת פסק הדין על כנו (ראו בנדון: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793; רע"פ 7709/13 סאסי נ' מ"י, ניתן בתאריך 28.11.13).
בקשה על פי סעיף 130(ח) יש להגיש בתוך 30 יום מהיום שהומצא לנאשם פסק הדין.
5. הזמנה לדין וכתב אישום ובה תאריך הדיון נמסרה לידי המבקש במועד ביצוע העבירה ומכאן שזומן כדין. אשר לטענת המבקש כי לא התייצב לדיון עקב אי הסברת השוטר למבקש את מהות העבירה ואת חובת התייצבותו לדיון, הרי שהדברים עולים מפורשות מטופס ההזמנה לדין שנמסר לידיו. מכל מקום, הלכה פסוקה היא כי טעות אנוש או שכחה אינם מהווים סיבה מוצדקת לביטול פסק דין (ראו לעניין זה רע"פ 9142/01 איטליא נ' מ"י, פ"ד נז(6) 793). עוד יצוין כי ככל שנבצר מהמבקש להתייצב לדיון בעקבות מגיפת הקורונה, היה עליו להגיש בקשה לדחיית הדיון מבעוד מועד או בסמוך לכך.
6. מעיון בתיק האלקטרוני עולה כי פסק הדין נמסר לידי הנמען הרשום בתאריך 15.11.21, ומכאן שהמבקש גם לא הגיש הבקשה במסגרת המועדים הקבועים בחוק אלא בשיהוי ניכר של כמעט שנתיים.
7. מעבר לכך, המבקש צירף מסמך ממשרד הרישוי אשר מצביע, לטענתו, על כך שהרכב היה תקין ועבר מבחן רישוי כל שנה. יובהר כי אין במסמך זה כדי להעיד כי המבקש לא נהג ברכב שנמסרה עליו הודעת אי שימוש במועד ביצוע העבירה. עוד יש לציין כי העונשים שנגזרו על המבקש, בשים לב לפסילת החובה הקבועה בחוק וגם לעברו התעבורתי, אינם חורגים ממתחם הענישה הנהוג לעבירות מסוג זה. יצוין כי נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של המבקש, אולם במכלול הנסיבות לא מצאתי כי הותרת פסק הדין על כנו תגרום למבקש עיוות דין.
8. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.
9. בשים לב לדחיית הבקשה, ההחלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין מבוטלת וכלל רכיבי גזר הדין עומדים בעינם. מובהר למבקש כי עליו להפקיד את רישיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט לאלתר, ואם אין בידיו רישיון נהיגה תקף, עליו להפקיד תצהיר ערוך כדין.
10. המזכירות תעביר עותק החלטתי זו לצדדים.
ניתנה היום, ה' חשוון תשפ"ד, 20 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.