לאחר שעניינתי בנימוקי הבקשה ותגובת המאשימה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

סעיף 130(ח) לחסד"פ קובע שני תנאים חלופיים לביטול פסק דין שניתן בהעדר:

(1) קיומה של סיבה מוצדקת לאי התייצבות לדיון;

(2) אם הדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין.

עיון בבקשת המבקשת מעלה כי אינה עומדת בדרישות החוק לביטול פסק הדין אשר ניתן בהעדרה.

המבקשת טוענת כי לא זומנה כדין ולא ידעה אודות מועד הדיון; יחד עם זאת, עיון בתיק בית המשפט מעלה כי זימון לישיבה מיום 15.4.2024 נמסר לידי המבקשת עוד ביום 24.11.2023 אולם היא סירבה לקבלו. לא זו אף זו, המדובר בבקשה להישפט אשר הוגשה על ידי המבקשת עצמה; כך שגם אם מועד הדיון נדחה בשל המלחמה, חובה היה על המבקשת לעקוב אחר מועד הדיון החדש אשר נקבע.

על כן, דין טענת המבקשת כי לא ידעה אודות מועד הדיון להידחות.

בנסיבות, המבקשת זומנה כדין ולא הצביעה על כל סיבה מוצדקת אשר מנעה ממנה להתייצב לדיון.

בנוסף, מלבד טענה כללית לפיה קיימת למבקשת הגנה טובה לאור קשיים ראייתיים, המבקשת לא פירטה מהי הגנתה, ומשכך לא ניתן לקבוע כי קיים חשש לעיוות דין; מה גם שהעונש אשר הושת על המבקשת בסופו של יום היה עונש מאוזן וסביר אשר נמצא במתחם העונש ההולם.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

פסק הדין יעמוד על כנו.

ניתנה היום, כ"ט אייר תשפ"ד, 06 יוני 2024, בהעדר הצדדים.