1.      בפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 18.09.23 שניתן בהיעדר התייצבות המבקשת על יסוד ראיית זימון כדין. המבקשת הורשעה בעבירה מיום 15.06.2021 שעניינה אי ציות לאור אדום בניגוד לתקנה 22 (א) לתקנות התעבורה. על המבקשת הוטל תשלום קנס כספי (חברה) ע"ס 10,000 ₪.

2.      בבקשה נטען כי ב"כ המבקשת לא התייצב לדיון עקב כשל מזכירותי בהבאת הזימון לדין לידיעתו ובשל כך לא נרשם המועד ביומנו. בבקשה הוסבר נוהל מזכירות וניתוב למחלקה המתאימה במשרדי ב"כ המבקשת. נטען כי נהג אחר נהג בפועל, מטעמה של חברה החוכרת את הרכב הנדון מהמבקשת. על כן נתבקש להסב את הדו"ח. נוסף לכך נטען כי מבדיקה עם 'איתוראן' עולה כי הרכב הנ"ל היה בעצירה ועל כן לא סוגל לבצע את העבירה. לטענה זו לא צורפו כל אסמכתאות ולמעשה לא צורפו אסמכתאות כלל לבקשה לא כל שכן תצהיר התומך באמור בה. די בטעם זה בלבד כדי לדחותה על הסף.

3.      מנגד, מתנגדת המשיבה מטעמי העדר פגם בחזקת המסירה כדין והעדר טענה המבססת חשש לעיוות דין כנדרש.

דיון והכרעה

4.     כידוע, בהתאם להוראות סעיף 130(ח) לחסד"פ, בית המשפט רשאי לבטל פסק דין שניתן בהיעדרו של הנאשם "אם נוכח שהיתה סיבה מוצדקת לאי התייצבותו או אם ראה שהדבר דרוש כדי למנוע עיוות דין" (וראו: רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' מנחם (06.01.2009)).

5.      באשר לפגם בחזקת המסירה כדין - אין חולק כי הזימון הגיע למשרדי ב"כ המבקשת ומעיון באישור המסירה הסרוק לנט המשפט עולה כי מולא כדין.

6.      באשר לטענה בדבר שכחה או בלבול - חזר בית המשפט העליון והזכיר בהקשר זה כי בשלב הדיון בבקשה הסתיים ההליך הפלילי, המבקש הורשע, ודינו נגזר. על-מנת לשכנע את בית-המשפט כי יש עילה טובה לביטול פסק-הדין ולהניע את גלגלי המערכת השיפוטית מחדש, האפשרות האחת היא שהמבקש יראה כי יש נימוק של ממש לאי-התייצבותו לדיון. שכחה של מועד הדיון לבדה, אפילו אם אירעה בתום-לב, אינה יכולה להצדיק אי-הופעה לדיון (ראו ר"ע 418/85 הנ"ל [5]). דין דומה יחול לגבי טעות משרדית של עורך-הדין המייצג נאשם או לגבי טעות הנובעת מחוסר תשומת-לב של הנאשם עצמו. עם זאת, כאמור, גם בנסיבות אלה, אם מוכיח המבקש - וזו האפשרות השנייה - שאי-היעתרות לבקשתו עלולה לגרום עיוות דין, דין בקשתו להתקבל, לדוגמה אם לא התייצב נאשם למשפטו עקב שכחה גרדא, אולם מבקשתו עולה באופן חד-משמעי כי בתאריך שבו מיוחסת לו עבירת תנועה הוא לא שהה בתוך גבולות המדינה כלל. בנסיבות אלה החלטה שלא לבטל את פסק-הדין תגרום למבקש עיוות דין, שכן אין כל ספק כי דיון ענייני באישום היה מוביל למסקנה שיש לזכותו. רע"פ 9142/01 איטליא נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(6) 793 (2003).

7.      באשר לעילת עיוות הדין - היות והבקשה נעדרת כל אסמכתא לביסוס הטענה אודות בדיקה עם חברת איתוראן כמוזכר לעיל, אין לי אלא לקבוע כי הטענה נטענה בעלמא וללא כל תימוכין. עסקינן בטענה עובדתית שלא ניתן לדון בה ללא ביסוס ולו מינימלי.

8.      בקשה זו נעדרת את הביסוס הנדרש ועל כן נדחית.

ניתנה היום, א' כסלו תשפ"ד, 14 נובמבר 2023, בהעדר הצדדים.