בקשת הנאשם לביטול כתב האישום בטענה שלא היה בארץ במועד ביצוע העבירה.

המשיבה מתנגדת לבקשה ומפנה לחזקת הבעלות הקבועה בסעיף 276ב לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א- 1961 (להלן: "הפקודה").

לאחר עיון ושקילה נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

סעיף 27ב לפקודה קובע כדלהלן:

•        27ב (א)           נעשתה עבירת תעבורה ברכב, רואים את בעל הרכב כאילו הוא נהג ברכב אותה שעה או כאילו העמידו או החנה אותו במקום שהעמדתו או חנייתו אסורה על פי חיקוק, לפי הענין, זולת אם הוכיח מי נהג ברכב, העמידו או החנהו כאמור או אם הוכיח למי מסר את החזקה ברכב (להלן - המחזיק), או הוכח שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו.

על המבקש לסתור את חזקת הבעלות להראות מי הנהג בפועל ונדרשת מידת הוכחה של עמידה "מאזן ההסתברויות"; ולא די בהקמת ספק בלבד (י' קדמי, בספרו "על הראיות", חלק רביעי, מהדורת 2009, עמ' 1674).

כן ר' עפ"ת 1862-05-23 בלומנפלד (13.6.23): "הבעלים משתחרר מאחריותו כאשר בידו להצביע על זהות הנוהג בפועל, או להוכיח "שהרכב נלקח ממנו בלי ידיעתו ובלי הסכמתו"".

הנאשם אינו טוען שהרכב אינו בבעלותו ולכן לא ניתן לקבל את טענתו מבלי שהוכיח (ברמה של מאזן ההסתברויות), מי נהג בפועל ברכב בזמן ביצוע העבירה; בטח שלא במסגרת של טענה מקדמית.

יובהר, אין באמור כדי למנוע מהנאשם לשוב ולנסות לסתור את חזקת הבעלות, במסגרת ניהול ההליכים בתיק ואף אין באמור כדי לפטור את המאשימה מחובתה לבסס את חזקת הבעלות.

הבקשה, כטענה מקדמית, נדחית.

הדיון יתקיים במועדו והתייצבות הנאשם חובה, אחרת יישפט בהיעדרו.

להודיע לצדדים.

ניתנה היום, י' שבט תשפ"ד, 20 ינואר 2024, בהעדר הצדדים.