1

נוכחים:

ב"כ המאשימה - עו"ד בן דב

הנאשם/ת - בעצמה

[פרוטוקול הושמט]

כנגד הנאשמת הוגש כתב אישום המייחס לה עבירה של נהיגה ואי ציות לתמרור 302 ("עצור") המוצב בדרך, בניגוד לתקנה 22(א) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961.

הנאשמת ביקשה להישפט, כפרה במיוחס לה וטענה כי עצרה בקו העצירה.

מטעם התביעה העיד רס"מ קדוש אברהם (להלן: "עד התביעה") אשר ערך את הודעת תשלום הקנס (ת/1). העד ציין כי הנאשמת הגיעה בנסיעה מרחוב דובנבוים בעיר רחובות, פנתה ימינה לרכב בן ציון פוגל כאשר במקום מוצב תמרור 302. הנאשמת האטה, הסתכלה שמאלה והמשיכה בנסיעה רצופה ימינה. העד ציין כי היה אור יום, הראות טובה וכי עמד שלוש אבני שפה מהתמרור. הנאשמת הציגה לעד התביעה תמונות שצילמה במקום והעד ציין על גבי התמונות את המקום בו עמד.

2

הנאשמת, שבחרה להעיד, העידה כי היא נוסעת בכביש זה מזה 10 שנים בדרכה לעבודתה וכי לעד התביעה לא היה שדה ראיה כזה המאפשר לו להבחין בביצוע העבירה. הנאשמת העידה כי עד התביעה עמד רחוק יותר מהמקום בו טען וכי שיח גדול, חוסם את שדה הראיה.

הנאשמת העידה כי עצרה בקו העצירה ורק אז המשיכה בגלישה אל עבר קו הצומת ופנתה ימינה.

לאחר ששמעתי גרסאות ועדויות הצדדים הנני מעדיפה גרסתה של המאשימה ועדותו של עד התביעה.

עד התביעה העיד כי עמד במרחק של שלוש אבני שפה מקו הצומת. אינני מקבלת טענת הנאשמת לפיה לא ניתן לעמוד במקום זה. התמונות שהגישה הנאשמת בעצמה, מחזקות את עדותו של עד התביעה. לפי התמונות נראה בברור כי קיים קטע חול בין אבני השפה לשיח שם ניתן לעמוד.

זאת ועוד, עד התביעה העיד כי הניידת עמדה במרחק מה מהצומת, במקום רחב ובטוח יותר (עמוד 2 לפרוטוקול שורות 14-18).

הנאשמת בעצמה העידה כי נעצרה לפני ניידת המשטרה (עמוד 4 לפרוטוקול שורות 1-2). כך שהנני מקבלת טענת עד התביעה לפיה עמד לפני הניידת ולא בסמוך לה.

עד התביעה ציין בת/1 כי היה אור יום והראות היתה טובה.

לאור האמור לעיל הנני מעדיפה עדותו של עד התביעה.

סוף דבר

לאחר ששמעתי את העדויות, לאחר שבית המשפט הזהיר עצמו כי עדות יחידה לפניו, הנני מוצאת כי הנאשמת עברה את העבירה המיוחסת לה בכתב האישום ומרשיעה אותה בהתאם.

ניתנה והודעה היום כ"ב שבט תשע"ד, 23/01/2014 במעמד הנוכחים.

3

[פרוטוקול הושמט]

גזר דין

הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של נהיגה ואי ציות לתמרור 302 ("עצור") המוצב בדרך, בניגוד לתקנה 22(א) ו- 64(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961.

ב"כ המאשימה עותרת להשית על הנאשמת עונשים של קנס ופסילה על תנאי . ציינה כי אין לחובת הנאשמת הרשעות קודמות.

הנאשמת בחרה שלא לטעון לענין העונש.

משבחר נאשם להישפט, וויתר על זכותו לשלם את הקנס המקורי, אין ביהמש כבול בגזר דינו לעונש הקנס המקורי. יחד עם זאת הנני מתחשבת בעברה התעבורתי הנקי של הנאשמת.

לאור כך, הנני גוזרת על הנאשמת את העונשים הבאים:

דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 350 ₪ או 100 ימי מאסר שיישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 30 יום מהיום.

הנאשמת הונחתה לגשת למזכירות לקבלת שובר תשלום.

הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של חודש

וזאת על תנאי למשך שנה והתנאי הוא שלא תעבור אותה עבירה בה הורשעה או עבירות תוספת ראשונה ושנייה.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתנה והודעה היום כ"ב שבט תשע"ד, 23/01/2014 במעמד הנוכחים.

4