1

הנאשם עותר לביטול שני פסקי דין שניתנו בהעדר התייצבות לדיון ביום 8.9.14 ו - 29.9.14.

הנאשם זומן כדין לשני הדיונים ולא התייצב עקב מחלתה של אימו, וטרדתו בטיפול בה. לגופו של עניין טוען הנאשם כי שתי העבירות שהינן עבירות מהירות שצולמו בידי מצלמה, לא בוצעו על ידו אלא בידי אחד מבני משפחתו.

לאחר ששקלתי את טענות הנאשם, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

הנאשם קיבל את הזימונים לדיונים בחודשים מאי ויוני, ולא מצא לנכון להתייצב או להגיש בקשה כלשהי לדחיית הדיון. גם אם אקבל שהנאשם היה טרוד עד מאוד עקב מחלתה של אימו, עדיין אין הדבר מצדיק אי הגשת בקשה כלשהי לדחייה ומצביע על היעדר חשיבות כלשהי שהנאשם להליך דנן.

יתרה מכך, גזרי הדין הומצאו לנאשם בחודש ספטמבר 2014, וגם אז לא טרח הנאשם להגיש בקשה כלשהי, אלא רק כעת, למעלה מארבעה חודשים לאחר ההמצאה ולאחר שהמועד הקבוע בתקנות להגשת בקשת ביטול חלף זה מכבר.

2

אינני מקל ראש במחלתה של האם, וביחסו של הנאשם לאימו, אולם אין המדובר במצב חירום פתאומי, אלא במחלה ידועה שנמשכה מזה מספר שנים והמסמכים הרפואיים שהוגשו הינם מחודש אפריל 2014.

עם כל ההבנה לנאשם, אינני מקבל כי הוא "פרש" מהחיים והזניח לחלוטין את ענייניו בצורה המצדיקה אי הופעה לדיונים והארכת מועד להגשת בקשה לביטול בדיעבד.

אף טענת הנאשם לגופו של עניין אינה מצדיקה ביטול פסקי הדין. טענה כללית בדבר קיומו של נהג אלמוני אחר, אין בה כדי לבסס חשש לעיוות דין והיא אינה מצדיקה ביטול פסק =י הדין שניתנו זה מכבר, ואשר הענישה בהם אינה חמורה וכוללת פסילה מותנית וקנסות בלבד.

אשר על כן, הבקשות נדחות.

ניתנה היום, י"ד טבת תשע"ה, 05 ינואר 2015.