1

1.      בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר ביום 10.11.14. התביעה מתנגדת לבקשה.

2.      הנאשם ידע על מועד הדיון הנדחה כפי שעולה מהמסמך עליו חתם ביום 10.9.14.

במסמך האמור נרשם במפורש כי לא תישלח הודעה נוספת על אותו מועד.
משלא התייצב לדיון נשפט בהעדר כדין.

3.      טעות או אי הבנה אינם עילה מוצדקת לביטול פסק דין. על תכליתו של סעיף 240 לחסד"פ עמד בית המשפט העליון בהרחבה בע"פ 9142/01 סוראיה איטליא נ' מ"י, הרכב הש': א. ברק, ת. אור, א. מצא, 2.10.03).

4.      הטענה כי המבקש התכוון לכפור אין בה כדי להועיל , שכן משלא התייצב ויתר על יומו ואין לו אלא להלין על עצמו.

אפילו היה כופר במפורש ולא התייצב אין בכך לשנות את התוצאה כאן ואין בכך עיוות דין. עיין: רעפ 1773/04 אלעוברה אסמעיל נ' מ"י, הש' ש. נאור, 23.2.04, רע"פ 5513/11 ראובן המבורגר נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 2.8.11. ההלכה של ביה"מ העליון היא כי משבחר המבקש שלא להגיע לדיון ולא ביקש דחייתו- אין לו להלין אלא על עצמו.

5.      אין במפורט בבקשה הגנה לגופו של ענין.

6.      טענה כללית אין בה כדי לענות לדרישות אשר נקבעו בפסיקה להניע את ההליך מחדש.

7.      אין עיוות דין.

8.      העונש שהוטל הולם את העבירה, עמדת המחוקק לעניין פסילת המינימום ואינו חורג לחומרה.

9.      אשר על כן הבקשה נדחית .

ניתנה היום, ט"ז כסלו תשע"ה, 08 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.