הבקשה וטענות הצדדים

לפניי בקשה לביטול כתב אישום מחמת התיישנות.

1.      ביום 08.08.22 הוגש כנגד המבקש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירת נהיגה במהירות מופרזת, בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, בכך שביום 11.10.19 נהג המבקש ברכב בדרך שאינה דרך עירונית בה מותרת מהירות מרבית 80 קמ"ש במהירות של 109 קמ"ש בכביש 89.

2.      ב"כ המבקש טען כי ביום 11.01.21 בית המשפט האריך את המועד להישפט במסגרת המ"ש 1039-12-20 אם כי בפועל הופק כתב אישום והזמנה לדין רק ביום 27.03.22 ואשר נתקבלה בידי המבקש רק ביום 11.04.22. ומכאן דין כתב האישום לביטול מחמת התיישנות.

3.      ב"כ המשיבה התנגד לבקשה וטען, בין היתר, כי מקום בו ביקש המבקש להישפט לא חלים עליו כללי ההתיישנות הקבועים בסעיף קטן 255א(א) לחסד"פ.

4.      בתשובה לתגובה ב"כ המבקש טען לאי רלוונטיות הסעיפים אליהם מפנה ב"כ המשיבה וחזר על תוכן בקשתו.

5.      בדיון שהתקיים לפניי הצדדים חזרו על טיעוניהם, וב"כ המשיבה ביקש להתייחס בכתב, אם כי בסופו של יום לא הוסיף לטענותיו.

דיון והכרעה

לאחר שהקשבתי בקשב רב לטיעוני הצדדים ועיינתי בתגובות בכתב וכן בנספחים, החלטתי לקבל את הבקשה.

ולהלן הנימוקים:

הדין

6.      סעיף 225א(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב- 1982 קובע:

(א)  "עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא תומצא בעניינה הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה."

(ב)   "אין באמור בסעיף קטן (א) כדי למנוע הגשת כתב אישום נגד מי שביקש להישפט לפי סעיף 229, אף אם עברו המועדים הקבועים בסעיף קטן (א)".

סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"הודיע אדם לפי סעיף 229(א) שברצונו להישפט על העבירה, תישלח לו הזמנה למשפט תוך שנה מיום שנתקבלה הודעתו; בית המשפט רשאי, לקיים את המשפט גם אם אותו אדם ביקש להישפט באיחור, ובלבד שהתקיימו התנאים האמורים בסעיף 229(ה), בשינויים המחויבים, או מנימוקים מיוחדים אחרים שיפרט בהחלטתו. הורשע האדם בבית המשפט על העבירה ונגזר דינו לקנס, לא יפחת הקנס מהסכום הנקוב בהודעת תשלום הקנס, אלא אם כן ראה בית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות הפחתתו".

7.      בתת"ע (תעבורה י-ם) 5103-02-20 מדינת ישראל נ' אליהו נחום ניהול בע"מ (נבו 02.07.20), כב' השופט מהנא ציטט בהחלטתו מתוך ע"פ 3584/98 מדינת ישראל נ' הרצל אביב שם נקבע כי "תקופת ההתיישנות היא אכן בת שנה אחת אולם מניינה הוא מיום הגשת הבקשה להישפט. עד אז- אם התובע לא בחר להאשים בגינה ושלח הודעת תשלום קנס - אין העבירה כלל אינה מצויה "בערוץ" של העמדה לדין ודין ההתיישנות כלל אינו חל עליה. מרגע, שבחר התובע או הנהג המואשם להעביר את העבירה אל "ערוץ של משפט" מתחיל "מרוץ ההתיישנות" והוא יהיה בן שנה אחת" . עוד עמד על כך כי קיימים שני שעוני זמנים אשר רצים בנפרד "האחד ממועד ביצוע העבירה, לגביו חלה על המשטרה חובה לשלוח הודעה על ביצוע העבירה תוך 4 חודשים; והשני מועד הגשת הבקשה להישפט שם חלה על המאשימה חובה להמציא הזמנה לדין בטרם חלפה שנה. משהוארך המועד להישפט על העבירה, הנאשמת לטעמי נמצאת בנקודת זמן השנייה, כלומר מאותו מועד מתחיל מניין הימים למשלוח ההזמנה למשפט בטרם חלוף שנה". עוד נקבע כי  "הוראה זו הקבועה בסעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי אינה הוראת התיישנות אלא הוראה שמטרתה לשים מחסום דיוני למשלוח ההזמנה למשפט, אם חלף המועד של שנה מיום שביקש הנאשם להישפט, מהטעם של חולשת הזיכרון ומניעת עינוי דין בעבירה, שהיא עבירה קלה. אם התביעה לא הזדרזה בהגשת כתב אישום תוך פרק הזמן של שנה, אות וסימן הוא שהעבירה אינה נחשבת בעיניה כחשובה לניהול משפט". ערעור ובקשת רשות ערעור נדחו.

בתת"ע (תעבורה חד') 10070-11-21 אבו רקייה מוחמד נ' מדינת ישראל (נבו 04.02.22) נקבע כי כאשר סעיף 225א(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, המועד להגשת כתב האישום הינו מועד משלוח ההזמנה למשפט לפי סעיף 230. לאחר מסירת הודעה על הרצון להישפט, על המאשימה לשלוח למבקש הזמנה תוך שנה מיום קבלת הודעתו.

בתת"ע (תעבורה אי') 8380-03-21 מדינת ישראל נ' מאיר מנחם מאיר מנחם (נבו 25.01.22) המבקש קיבל לידיו הודעת קנס ולכן אינו נכנס תחת סעיף225א לחסד"פ. עוד נקבע כי לשים לב לסעיף 225א(ב), לאחר שהוגשה בקשה להישפט לא ניתן לטעון להתיישנות העבירה ויש לבחון האם חלה התיישנות דיונית לפי סעיף 230 לחסד"פ. בית המשפט בחן האם המאשימה עמדה בתנאים הקבועים בסעיף 230 לחסד"פ וקבע כי התקופה למניין התיישנות דיונית נספרת החל מיום קבלת הבקשה להישפט עד למועד משלוח ההזמנה בדואר רשום.

ומכאן לענייננו

8.      אין מחלקת בין הצדדים כי העבירה המיוחסת לנאשם הינה עבירה מסוג הודעת קנס מיום 11.10.19 שנמסרה ביד לנאשם וכי כתב האישום הוגש ביום 08.08.22. כמו כן, כי הוגשה בקשה להישפט ובית המשפט נעתר לבקשה ביום 11.01.21. בנוסף, מעיון בתיק בית המשפט עולה כי קיים זימון לדין שנמסר לידי מיופה הכוח ביום 11.04.22.

9.      כאמור, ממועד מתן ההחלטה על הארכת המועד להישפט חלה על המאשימה החובה להמציא הזמנה למשפט בטרם חלפה שנה. כאשר המועד הרלוונטי הוא מועד שיגור ההזמנה לדין ולא כל מועד אחר, לעניין הפסקת מרוץ ההתיישנות של השנה. על כן, בענייננו עולה כי לא שוגר זימון לדין תוך שנה מיום שהוארך המועד להישפט ע"י בית המשפט, קרי שנה מיום 11.01.21, אלא בחלוף מעל שנה.

סוף דבר

10.  לאור האמור לעיל, החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול כתב האישום.

זכות ערר כחוק.

להעביר החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט"ז תשרי תשפ"ד, 01 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.