עסקינן בבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקשת ביום 8.11.21, ונדונה לקנס המקורי הקבוע בצדה של העבירה בגינה נשפטה.

עיינתי בטיעוני הצדדים בבקשה ובתגובה.

היה מקום לדחות את הבקשה על הסף מן הטעם שהוגשה בשיהוי ניכר. המועד להגשת הבקשה הינו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובענייננו, בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה על פיו פסק הדין בהיעדר הומצא למבקשת (סרב לקבל) ביום 22.11.21; כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה כשנה וארבעה חודשים ממועד הידיעה אודות פסק הדין, - שיהוי שלא הוסבר ושיש בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה.

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה.

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שנגרם לו עיוות דין.

אשר לתנאי הראשון - אין מחלוקת כי מועד הדיון נקבע לאחר שנדחה לבקשת בא כוחה הקודם. אלא שלטענת המבקשת, היא שכרה את שירותיו של הסניגור הקודם על מנת לייצג אותה בתיק, וביום הדיון שנקבע העו"ד המייצג לא הופיע מסיבה שאינה ברורה (סעיף 2 לבקשה); והיא לא ידעה על הדיון וסברה לתומה שעוה"ד ששכרה את שירותיו מטפל לה בתיק, ובשל התרשלות שאינה תלויה בה נשפטה בהיעדרה (סעיף 3 לבקשה).

נפסק, כי שכירת שירותיו של עו"ד אינה גורעת מאחריותו של נאשם לגורל ההליך ולתוצאותיו, ואין בטיעון זה כדי להצדיק את אי ההתייצבות (ראו עפ"ת (מחוזי חי') 13586-07-11 מחמוד מרדאוי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 04.09.2011); וגם אם המחדל של אי ההתייצבות לדיון נעוץ בעורך דין, יש לראות את מחדל עורך הדין כמחדלה של המבקשת עצמה, אשר אף היא לא דאגה להתייצב לדיון; ואף לא לברר מה היו תוצאות הדיון; ואין בטענה זו כדי להצדיק את אי ההתייצבות, ואת השיהוי בהגשת הבקשה כשנה וארבעה חודשים לאחר הדיון.

כמו כן, על פי הפסיקה, משמועלית טענה לכשל בייצוג כלפי עו"ד קודם, ראוי לבקש את תגובתו של עוה"ד ולצרף תצהיר מתאים לכך (ע"פ 1385/06 פלוני נ' מ"י, 6.4.09; מ"ח 3546/05 אביגדור נימני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 22.11.2005); רע"פ 7789/14 מוחמד זחאיכה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.12.2014), והפסקה הנזכרת שם: רע"פ 5266/14 פלוני נ' מדינת ישראל, בפסקה 9 (5.8.2014); רע"פ 4185/14 גולן נ' מדינת ישראל, בפסקה 7 (22.6.2014)).

בענייננו, לבקשה לא צורף תצהיר תגובת עורך הדין כנדרש; ונוכח העובדה שלא התאפשר לעו"ד הקודם להמציא תגובתו לעניין טענות המבקשת כלפיו, הרי שאין מקום לקבל את טענותיה של המבקשת לעניין התנהלותו של עוה"ד (וראו לעניין זה עפ"ת (מחוזי חיפה) 52082-08-22 חג'אזי נ' מדינת ישראל, 20.11.22, פסקה 10).

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקשת לא הצביעה על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין; וחרף טענות שונות באשר לראיות, לא הביאה בפני את דו"ח השוטר ונסיבות האירוע לרבות תגובת הנהג במועד האירוע, מהן אוכל להסיק באשר לקיומו של עיוות דין.

גם העונש שהושת על המבקשת (קנס המקור) אין בו כדי להקים חשש לעיוות דין.

המבקשת קיבלה את יומה בבית המשפט והיא לא ניצלה אותו מטעמים התלויים בה.

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

עיכוב הביצוע שניתן מבוטל בזאת.

ההחלטה תומצא לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז ניסן תשפ"ג, 07 אפריל 2023, בהעדר הצדדים.