לאחר עיון בבקשה, ובתגובת המשיבה, שמתנגדת לה, הבקשה לביטול פסק הדין נדחית, מהטעמים הבאים:

א.    כעולה מאישור המסירה שצורף לכתב האישום, זה חזר כ"לא נדרש", חתום על ידי הדוור, מיום 26.8.22. בנסיבות אלה קיימת חזקת מסירה ובוצעה מסירה כדין של ההזמנה לדיון. המבקש לא הוכיח כי כתובת אחרת שלו הייתה רשומה בתעודת הזהות שלו או במרשם האוכלוסין. אשר לטענת המבקש כי מדובר בחלוקת דואר לקויה, טענה זו לא הוכחה, ולא הונח לה כל בסיס ראייתי, ומכאן שדינה להידחות. בנסיבות אלה, משלא התייצב לדיון, נשפט בהעדרו כדין.

ב.     אשר לעיוות הדין, המבקש כופר במיוחס לו, אולם טענתו זו נטענה בעלמא, ללא שפורטה, ומכאן שלא הוכח קיומו של עיוות דין. עיון בדוח שצרפה המשיבה מעלה כי השוטר רשם בפירוט את אופן זיהוי העבירה. לדבריו, בעת סיור באופנוע משטרתי, הגיע מולו רכב, לבדו בכביש, במרחק של מספר מטרים ספורים, ללא דבר שחצץ ביניהם, הבחין השוטר, דרך שמשה חזית שקופה, ולא מוסתרת, בנהג, אוחז בידו הימנית טלפון סמארטפון נייד, מסך מגע, מכשיר בצבע שחור, מצמידו לאוזן ימין, ושפתיו נעות כמדברות. השוטר ציין כי הפעיל כחולים, הנהג שהבחין בו נבהל וזרק את הנייד מידו. נעצר בכביש השירות במקביל לכביש 85, במקום בטוח, אור יום, ראות טובה, קשר עין רציף, הוסברה עבירה, לבדו ברכב. דברי הנהג תומכים בדוח: "עשיתי טעות אני מצטער".

ג.       אשר לעונש, גם כאן לא הוכח קיומו של עיוות דין. המבקש הורשע בעבירה של אחיזה או שימוש בטלפון, בנהיגה, שלא באמצעות דיבורית, ונדון לקנס בסך 1,200 ₪. כעולה מגליון ההרשעות שהגישה המשיבה, המבקש נוהג משנת 2001, ולחובתו 21 הרשעות קודמות. אי ציות לתמרור 432, איסור חניה, משנת 2020, כיסוי או ציפוי שמשת רכב, משנת 2020, שימוש בטלפון, משנים 2019, 2017, סטייה מנתיב הנסיעה תוך הפרעה לתנועה, משנת 2018, נהג המסיע נוסע לא חגור, משנת 2018, רישיון נהיגה שפקע פחות מחצי שנה, משנת 2018, נהיגה שלא בימין הקיצוני של הכביש, משנת 2018, נהג המסיע נוסע לא חגור, משנת 2018, ועוד. הענישה היא מידתית וסבירה בנסיבות העניין.

המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ו חשוון תשפ"ד, 30 אוקטובר 2023, בהעדר הצדדים.